מאת ריימונד אנטרובּס[1]
ערכו עלי חיפוש מכף רגל ועד ראש. רציתי שכולם יהיו חפים מפשע, כולל אני. אחד האסירים לחץ את ידי כאילו הייתי מכתב שחיכה לו זמן רב. בסדנת הכתיבה הוא הקריא את שירו. מחאתי כפיים. הוא חיבק אותי. הוא הדיף ריח של סבון עבש. כשנטה לעברי, זיפיו שייפו את לחיי הרכה יותר. הוא סיפר לי למה הוא כאן.
בלילה שנמחק מזיכרונו הוא היה שיכור, וכשפקח את עיניו במטבח — אשתו, שרצתה להתגרש, שכבה שם, מתה. אני רואה את טבעת הנישואין שלו. הלוואי שידעתי את שמה כדי שאוכל לשבּץ אותו כאן.
בשבוע שלאחר מכן כמעט ביטלו את ערב הקראת השירה, וזה גרם לאסירים להתפרע. האסירים ניצחו. הגעתי לכלא בפעם האחרונה. פרחים הונחו על כל השולחנות. אסיר הקריא שיר. הוא החזיק את עצמו כאילו היה איזה עציץ אהוב של אמא שלו. אחרי הקראת השיר שלו כולם מחאו כפיים — אפילו הסוהרים. האגרופים המקועקעים של כל אותם גברים שריריים נשלחו לעבר הפרחים.
מֻשְׁלָכִים לְרַגְלֵי גְּבָרִים
פִּרְחֵי אָנָקוֹנְדָּה אֲדֻמִּים[2]
יַהֲלוֹמֵי דָּם
[1] לנוסח המקור: https://www.merylnatchez.com/literature-2/poetry/a-haibun#more-3873.
[2] פרחי אנקונדה – כינוי לסוג של צבעונים (פרחים): https://vdqbulbs.com.au/products/ana; אנקונדה הוא סוג של נחש.
ירח חסר: הייקו בעברית 