
תוכּי ירוק נושא זרד מסועף במקורו, עף מערבה. חרדון שחור חבוי בין פרחי עירית. צב גדול הולך פנימה אל תוך בסיס אטד מלבלב, נעלם.
שפיריות נודדות צדות באור. פרפר אל פרחי פיגם. דבורה דוגמת עוד ועוד חמציצים, לא שבה על עקבותיה. שַחרור מציף הכול בשירו, מגבוה, מרחוק, כמו שר מהשמַים. יום אביב אביךְ. זבובים תלויים בגובה כמחווה לכוכבים כלשהם.
עורב הולך על גג של גדר מתכת. מעת לעת נעצר, מתכופף, שולף מעיטורי המתכת שמתחת שבלול, מפצחו ואוכלו. הוא יודע שהם שם. רוכן, קשוב, ובקצה המקור פולה ומפצח.
בז חולף נמוך מעצים לעצים. האוויר שהתפנה מנוכחותו טעון קצת יותר ממצבו האווירי הרגיל.
המלחמה נמשכת גם היום.
חרדונים מתבוננים בזוג לבנינים מרפרפים. ודאי חושבים, וואט דה פאק.
רוח. פרפרים וציפורים קטנים. רגעים ארוכים של דממה.
התראה.
ציפור לא נראית שואלת, שוב ושוב: טוויט-א-טוויט? טוויט-א-טוויט? כן, אני עונה לה. כן.
אזעקה. אני תופס מחסה באשקובית לצד שבלול.
זְנַב־סְנוּנִית נָאֶה
מֵעַל צְהֹב פִּרְחֵי אָבִיב
מִתְרַחֵק מִכָּאן

