עֲשָׂרָה עֵצִים בִּשְׁנִיָּה
גְּרוּב תֻּפִּים מָהִיר
נִשְׁמָע בָּאוֹטוֹבּוּס
נופים מתחלפים במהירות. צבעים מתערבבים. ירוק וחום. כביש מהיר. בתוך האוטובוס אנשים בקושי זזים, בקושי מדברים, כמה מהם ישנים. שלט דיגיטלי מראה את התאריך והשעה. כל כמה שניות מחליף מסר: "עוצר בתחנה הבאה", "צומת נחל חדרה", אחר כך באנגלית, בערבית וחוזר חלילה.
שדה רחב ידיים סמוך לכביש ראשי. אני יורד אל שביל שצמוד לשדה ומתחיל ללכת. על האדמה סימנים של גלגלי טרקטור. רוח קרה ונעימה, השמש בשיא כוחה. אני מוציא מהתיק את משקפי הראייה שלי. היופי נעשה חד יותר. אני מושיט יד ונוגע בירוק. טיפות טל על עלים ארוכים, כה רעננים. בתוך התלמים שהותיר הטרקטור נוצרה שלולית מים קטנה. המים בה עכורים. אפורים, כמעט לבנים. מעליהם מרחפים עשרות ברחשים,. אולי יתושים. הייתי יכול להסתכל בשלולית שעות. יכולתי לכתוב עליה שירה. אני ממשיך לתחנת הדלק. אמא מחכה לי שם.
בְּאֶמְצַע שָׂדֶה חָרוּשׁ
אִישׁ אֶחָד עוֹמֵד
שְׂעָרוֹ לָבָן
~~
(מאורי נבו)
