19.9.26

קצה הים מציף לרגעים את קצה צִלִי – ראש וכתפיים – המוטל לכיוונו הבוקר. שלולית רוחב נקווית, והיא מתמלאת מיד בעננים צחורים ואפורים, בתכלת שמַים, במֵי ים. כל אלה עכשיו פיסות בתצרֵף שגם צל גופי משתתף בו.

אבל אחרי רגע השלולית נספגת ברצועת החוף. העננים והשמים מצטמצמים במהירות, הופכים לחול לח. גודלם רק כטיפה, וכבר ואינם. מהפתיחה הגדולה כלפי למעלה נותרו רק צִלי והחול ואור השמש שמעבר לשוליו. עכשיו התצרף הוא שמש וראש וחול. דרך אחרת של האינסוף לרמוז על קיומו.

בֹּקֶר סְתָוִי

הַצֵּל שֶׁנַּח עַל הַחוֹף

נֶעֱלָם

ברֵכת גאות ושפל

מאת קור ון דן הוּבֵל

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

יום סתיו אפור. רוח קרה נושבת לאורך החוף השומם של וֶלס במדינת מיין. זו שעת שפל, וסלע ענקי, בולדר שגובהו כמטר ועשרים, מזדקר בנטייה מן החול הלח. בשקע הקעור מסביב לִבְסיס הסלע שחצבה בַּחוֹלוֹת הגאות המתנחשלת הותיר האוקיינוס שלולית קטנה, קרה, והרוח מעבירה בה אדוות כל אחר הצהריים. המים האפורים והצלולים מתחת השמַים המכוסים לגמרי עננים אפורים נראים רועדים בכל בדידות הקיום. קצותיו הרחוקים ביותר של היקום נמצאים איכשהו כאן, בשלולית הקטנה הזאת, הנעה-לא-נעה ואשר, עם שוב הגאות, תהיה שוב לאחת עם האוקיינוס.

בַּשֵּׁפֶל

מַיִם בְּתוֹךְ צֶדֶף

רוּחַ הַסְּתָו

נזק אגבי



בעלי אומר שבלילה הנזילה מהגג החמירה ושפינה גוזל מת מהמרפסת הבוקר. השכן מוועד הבית אומר שישלח טכנאי. אני עולה למרפסת בקומת הגג כדי לראות את הנזק. שמש הבוקר צעירה אבל חמה ומסנוורת; מים נוזלים מבין הרעפים אל רצפת הגג.

זְרִיחָה מֻקְדֶּמֶת

בֵּין מְסִלּוֹת הַחַלּוֹן

נוֹצַת יוֹנָה


בין האדניות על רצפת המרפסת מדדה צוצלת. משהו אינו כשורה: היא מנסה להתרחק ממני, לאה, מרפרפת בכנפיה. לצידה גוזל מת. עינה אדומה ועכורה ופוגשת בעיניי, לרגע נראה שהיא מנסה לומר לי דבר מה.

~~

(בכל סרלואי)