ביקור חוזר

מאת ריי רסמוסן
תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

עברו שבע שנים מאז נסעתי אל קהילת החקלאים של בְּרֵטון. השדות עומדים בשיממונם אחרי הקציר. שכבה דקה של שלג מונחת על חבילות החציר העגולות הגדולות. נקודות ציוּן מוכּרות נראות: חנות כפרית המציעה פאי תוצרת בית; האסם האדום שגבו שבוּר; שורת גלגלי עגלה שבורים לאורך גדר.

איתי נמצאים אשתי, בתי והחבר של בתי. אנחנו מגיעים מוקדם, עוצרים לקפה בבית הקפה הקטנטן של ברטון. מקבלת את פנינו עננת עשן סיגריות וכל העיניים מופנות אלינו. סביר להניח שהם יודעים מדוע אנחנו כאן.

אחרי הקפה אנחנו חוצים אל מבנה מרובע וחסר ייחוד המשמש לדיונים משפטיים הנערכים פעמיים בחודש. בחדר ההמתנה יש רק שש שורות של כיסאות.

אני מביט מבעד לחלון, מצפה לבואו של פול, שהיה פעם חברי הטוב ביותר. פעמים רבות נסעתי עם שתי בנותיי לשהות בסוף השבוע בחווה שלו. עזרנו לו לשתול ולקצור את גן הירק, עשינו סקי בערוץ המיוער, שיחקנו בכדור על המדשאה. סטייק על האש, יין ומוזיקה מילאו את הערבים האינסופיים של הקיץ הצפוני שלנו.

אני קולט את צדודיתו של פול מבעד לחלון הטנדר שלו. רגעים אחדים אחר כך הוא נכנס לחדר ההמתנה הקטן. בלי שתכננוּ זאת, אנחנו — משפחתי, כאיש אחד — מפנים לו את גבנו.

אני מחבק את בתי, ואנחנו נכנסים לאולם בית המשפט, נעמדים לקריאה השגרתית: "בית המשפט!"

השופט מתיישב, מדפדף בניירות, מרים מבט מבעד למשקפיו: "מר פול ג׳יימס, אתה מואשם בתקיפה מינית. כיצד אתה משיב לאשמה"?

רוּחַ נוֹבֶמְבֶּר —
צֵל מִשְׁפַּחְתִּי נוֹפֵל
עַל מַדְרֵגוֹת בֵּית הַמִּשְׁפָּט

על הוראת שירה בבית סוהר שמור לגברים

מאת ריימונד אנטרובּס[1]

ערכו עלי חיפוש מכף רגל ועד ראש. רציתי שכולם יהיו חפים מפשע, כולל אני. אחד האסירים לחץ את ידי כאילו הייתי מכתב שחיכה לו זמן רב. בסדנת הכתיבה הוא הקריא את שירו. מחאתי כפיים. הוא חיבק אותי. הוא הדיף ריח של סבון עבש. כשנטה לעברי, זיפיו שייפו את לחיי הרכה יותר. הוא סיפר לי למה הוא כאן.

בלילה שנמחק מזיכרונו הוא היה שיכור, וכשפקח את עיניו במטבח — אשתו, שרצתה להתגרש, שכבה שם, מתה. אני רואה את טבעת הנישואין שלו. הלוואי שידעתי את שמה כדי שאוכל לשבּץ אותו כאן.

בשבוע שלאחר מכן כמעט ביטלו את ערב הקראת השירה, וזה גרם לאסירים להתפרע. האסירים ניצחו. הגעתי לכלא בפעם האחרונה. פרחים הונחו על כל השולחנות. אסיר הקריא שיר. הוא החזיק את עצמו כאילו היה איזה עציץ אהוב של אמא שלו. אחרי הקראת השיר שלו כולם מחאו כפיים — אפילו הסוהרים. האגרופים המקועקעים של כל אותם גברים שריריים נשלחו לעבר הפרחים.

מֻשְׁלָכִים לְרַגְלֵי גְּבָרִים

פִּרְחֵי אָנָקוֹנְדָּה אֲדֻמִּים[2]  

יַהֲלוֹמֵי דָּם


[1] לנוסח המקור: https://www.merylnatchez.com/literature-2/poetry/a-haibun#more-3873.

[2] פרחי אנקונדה – כינוי לסוג של צבעונים (פרחים): https://vdqbulbs.com.au/products/ana; אנקונדה הוא סוג של נחש.

כנגד העונָה

מאת סנדיפּ צ'אוהאן (ארה"ב)

[הייבון עם טנקה]

*

האורנים שבקצה השדה שומרים על צבעם בעוד יתר השדה נכנע. שלג מתקשה ונקרש על הגדר החיה הנמוכה; האורנים מפיקים רק חריקת מחטים. ציפורים נוחתות בעצים רכים יותר ואז מתרוממות שוב בפרישת כנפיים קצרה. אני נעצרת בשביל, כתפַי מתעגלות כנגד קור הנדמה עתיק מן היום עצמו. מתי למד גופי לראשונה להתכופף כך?

עַמּוּד גָּדֵר מְבֻקָּע

אוֹחֵז בְּצִלּוֹ הַיָּשָׁר

עַל אֲדָמָה מֻפְשֶׁרֶת

קָאָק מַטֶּה אֶת רֹאשׁוֹ

לְהַאֲזִין לְרוּחַ