עיכוב

חברות וחברים,

לצערנו, חל קלקול במכונת הדפוס. המהדורה החדשה של "לקראת מה" (יעקב רז) תודפס רק בשבוע הבא.

לא. לא נותרו עותקים כלל.

מהדורות נוספות של "יותר חלונות מבית" (גארי הותם בתרגום דרור בורשטיין) ושל "קומץ" (משירי אלכס בן-ארי, איתן בולוקן, יובל אידו טל, יעקברז וליאת קפלן) ידפסו גם הן. כמה עותקים של הספרים הללו נותרו במלאי ואפשר לקנותם גם כעת דרך האתר.

איחולי חגים שמחים לכולם –

חלון מול חלון

נראה שאיש כמעט לא מבקר במקדש הזה, קונפוקו-ג׳י, לעומת המוני ילדי בית ספר ותיירים שמובאים באוטובוסים הממלאים את המקומות הפופולריים יותר. היה עוד איש אחד בלבד במתחם, ואני מנחש כי הוא משורר הייקו, מפני שלכאן באים בעיקר בגלל ענייני הייקו, הגם שהגן והצומח יפים אף הם. במקום ניצבת בקתה קטנה ששהה בה בערך ב-1670 מצואו באשו (1644-1694), וגם קברו של יוסה בוסון (1716-1783). אלו שניים מארבעת אנשי ההייקו הגדולים, וצירופם במקום קטן אחד הוא יוצא דופן ומצדיק נסיעה באוטובוס קו 5 לצפון-מזרח קיוטו ועליה ברגל.

בקתתו של באשו נהרסה והיה זה בוסון ששיקם אותה ב-1776 בעזרת תלמידיו. צירוף שני אתרי הזיכרון נוגע ללב. מצד אחד – מצבה, מצד שני -צריף קטן, פתוח. בוסון ובאשו השאירו בקתה, ואילו אני האחראי הייתי מאפשר למשוררים לשהות שם לילה או שניים. המבנה כה קטן, שאתה יכול להיות בטוח שאתה תופס בגופך את החלל ששהה בו באשו ובלי ספק גם בוסון ישב בו. מובן שלא די בכך כדי להפוך אותך למשורר ברמתם, אבל הידיעה הזו עשויה לעורר השראה. הצריף דל, העץ אכול וצפוד. אבל הכול אפשרי כאן.

אצלנו מקובל לפעמים לבחור משורר ולהראות לעולם כמה הוא עלוב, לחשוף את חולשותיו ולהיבנות (כביכול) על זה. ההצעה כאן אחרת: למצוא משורר – ולבנות לו בית. או לשקם את ביתו (וכל בית זקוק לזה במידת מה). ואז לגור ליד הבית הזה, או בתוכו.

בדרך החוצה אני רואה עש שחור. על כנפיו שני פסים. הם כמו מתחברים לאחד. כמעט. האם אפשר להיות כך עם זולת, כחלון מול חלון, כזוג כנפיים?

בוקר מעונן

חדר מלון בקיוטו

שומר על שקט

מתנצלים –
"לקראת מה" אזל במהירות הבזק. הזמנו הדפסה נוספת. בקרוב.

נודיע מייד כאשר המהדורה השנייה תגיע מן הדפוס. 
עותקים ספורים נותרו בכמה חנויות בתל אביב ובירושלים: אדרבא, ספרים ברחביה, תולעת ספרים, ספרים בבזל , המגדלור וסיפור פשוט.