אחשוורוש

עָנָן וּבְרָקִים

רְגָעִים לִפְנֵי גֶּשֶׁם

לִפְנֵי הַזְּרִיחָה

אחרי הגשם הראשון לח בגן כמו בחממה טרופית. בבוקר, לפני הזריחה, הבזקים הפתיעו בגובה, והיורה בא אחר כך, שוטף את החושך. באוטובוס כל הנוסעים בבגדי קיץ. מזגן בשיא העוצמה. בסנדלים אני יוצא אל שלולית ראשונה.

מוקדם בגן. אין איש. אני רואה דובון יפהפה. כששלחתי את תמונת בן מינו בשנה שעברה לשרון אס, היא כתבה לי שהוא נראה לה כאחשוורוש. לכאן אקרא לו מעתה אחשוורוש מצוי. השם דובון, שקשור ל"צמריריות" הזחל שלו, באמת לא לעניין. האחשוורוש חומק אל סתר שיח קוצני. צעקת שלדג ואז הדינוזאור עצמו. שקערורית על מדרגה שֶמים בה, שעד לפני שעה היו גבוהים כעננים.

פלשתי לתחומן של יתושות הידועות כ"יתושות הנמר האסייתי" שעקיצתן כואבת. מאוחר יותר אני קורא ש"הנמר האסייתי" מהגר ברחבי העולם בתוך צמיגים משומשים המיובאים מדרום מזרח אסיה. מים מצטברים בצמיגים, וביצי היתושים נוסעים למרחקים בתוך גלגלי הגומי.

בדרכי הרחק משם אני רואה פרפר קטן, סָטירית הטבעת, מכסה ומגלה את ה"עין" של כנפיו. הגן מלא בהן היום. היא נוחתת על פיסת צואה, טעות מביכה, ונוסקת מיד. גם האחשוורוש נוחת לרגע על שבלול, מבין שזה לא לעניין, פורש. אני מנסה לדמיין את מגע פיסת הרגע של פרפר בקונכייה. אין בזה שום דבר יוצא דופן זולת ההפתעה של מין בְּשֶׁאֵינוֹ מינו. אבל הרי הכול זה כך. הזבוב שזה עתה נחת עלי, זה לא יותר ולא פחות מוזר.

אני יושב בראש גרם מדרגות. סטיריות הטבעת עולות אלי אך לא מגיעות, כמו מטפסות במדרגות האוויר שמעל למדרגות האבן. שוב ושוב הן עולות לראות מי זה, ואז חומקות לימיני. שם הפתוח.

על המדרגה הנמוכה אחת מהן מותחת את כנפיה בשמש, יושבת על עלה יבש, עד שבן מינה מגיע והם מסתלקים משם כזוג. העלה ואני נותרים מאחור, בשני קצות גרם המדרגות.

שחרור ושני בולבולים (שלושה. ארבעה.) מצד זה של הגדר, בחסות אותו העץ.

לא רחוק ממני מישהי עומדת, מדברת בקול אל הצמחים. בבהלה, כך נדמה לי. בכאב.