הנקר

[כמה הערות שנרשמו בשולי שיר הפתיחה בספרו של אלכס בן-ארי "קורת השער", סדרת כבר, מוסד ביאליק, 2015]

עוֹבְדִים יַחַד

גֶּזַע הָעֵץ

וְהַנַּקָּר

בלי עצים אין נקרים.

עובדים יחד: צמיחת העץ ממתינה לנקישה הראשונה.

זרע העץ. ביצת הנקר. יום יבוא.

בלי הנקר העץ ישנו אך הוא לא יהיה בית, ולא תיבת תהודה;

משמעותו תהיה שונה.

בלי עץ אין נייר ואין הספר הזה.

בלי עצים לא היינו מסוגלים להחזיק עיפרון.

אצבעות הפרימטים התפתחו לאחוז בענפים. מכאן הגמישות הזאת.

ברווז לא יכול לכתוב הייקו. רק להגיד בקול.

עיפרון עץ מקיש על נייר או אצבע על מקש

לא כל כך שונים ממקור-נקר מקיש על עץ.

שניהם מנסים להיכנס פנימה. נקישה אחר נקישה.

לא בגרזן או משור.

עוֹבְדִים. מה עושה העבודה הזאת?

מוזיקה. בית. חלל.

העץ יצמח. הנקישות לא יעצרו את צמיחתו.

העץ ממתין לנקר שימצא את הפתח וייכנס.

הנקר עולה עם העץ לאט כמו במעלית שבת.

בֵּיצַת הַנַּקָּר

בְּתוֹךְ גֶּזַע עֵץ         הַרְחֵק

בְּתוֹךְ הַיּעָרוֹת

בלי הנקר מוזיקת העץ תהיה שונה. היא תהיה דממה.

בלי העולם אנחנו נהיה אולי, אבל נהיה בשקט.

בלי השיר נהיה. אבל איך?

עוֹבְדִים. בלשון הווה. תמיד עובדים יחד.

גם עכשיו. עכשיו ממש, היכנשהוא בעולם

יש גזע עץ, ויש נקר, יחד.

הנקר עובד עם עוד הרבה דברים. גם העץ.

הד נקישות המקור מרטיט את ליבת כדור הארץ.

אל תגיד לי שהרטט לא מורגש.

בעתידו של הנקר יש ביצים, גוזלים.

הנקר מכין את קנו. מחפש מזון.

המשורר – מה הוא מכין?

מה הוא מחפש?

2 מחשבות על “הנקר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s