הנקר

[כמה הערות שנרשמו בשולי שיר הפתיחה בספרו של אלכס בן-ארי "קורת השער", סדרת כבר, מוסד ביאליק, 2015]

—

—

—

עוֹבְדִים יַחַד

גֶּזַע הָעֵץ

וְהַנַּקָּר

—

בלי עצים אין נקרים.

עובדים יחד: צמיחת העץ ממתינה לנקישה הראשונה.

זרע העץ. ביצת הנקר. יום יבוא.

בלי הנקר העץ ישנו אך הוא לא יהיה בית, ולא תיבת תהודה;

משמעותו תהיה שונה.

—

בלי עץ אין נייר ואין הספר הזה.

בלי עצים לא היינו מסוגלים להחזיק עיפרון.

אצבעות הפרימטים התפתחו לאחוז בענפים. מכאן הגמישות הזאת.

ברווז לא יכול לכתוב הייקו. רק להגיד בקול.

—

עיפרון עץ מקיש על נייר או אצבע על מקש

לא כל כך שונים ממקור-נקר מקיש על עץ.

שניהם מנסים להיכנס פנימה. נקישה אחר נקישה.

לא בגרזן או משור.

—

עוֹבְדִים. מה עושה העבודה הזאת?

מוזיקה. בית. חלל.

העץ יצמח. הנקישות לא יעצרו את צמיחתו.

העץ ממתין לנקר שימצא את הפתח וייכנס.

הנקר עולה עם העץ לאט כמו במעלית שבת.

—

בֵּיצַת הַנַּקָּר

בְּתוֹךְ גֶּזַע עֵץ         הַרְחֵק

בְּתוֹךְ הַיּעָרוֹת

—

בלי הנקר מוזיקת העץ תהיה שונה. היא תהיה דממה.

בלי העולם אנחנו נהיה אולי, אבל נהיה בשקט.

בלי השיר נהיה. אבל איך?

—

עוֹבְדִים. בלשון הווה. תמיד עובדים יחד.

גם עכשיו. עכשיו ממש, היכנשהוא בעולם

יש גזע עץ, ויש נקר, יחד.

—

הנקר עובד עם עוד הרבה דברים. גם העץ.

הד נקישות המקור מרטיט את ליבת כדור הארץ.

אל תגיד לי שהרטט לא מורגש.

—

בעתידו של הנקר יש ביצים, גוזלים.

הנקר מכין את קנו. מחפש מזון.

המשורר – מה הוא מכין?

מה הוא מחפש?