סופת שלג

מאת קור ון דן הייבל

מתוך American Haibun & Haiga, 3, p. 82

*

אחרי שירידת השלג הממושכת השקיטה את האיסט-וילג', שומרים פנסי הרחוב את הרחובות המושלגים בשקט של קימורים קורנים ברכּוּת ושל ערימות של שלג. מתוך הדברים היומיומיים השלג יצר צורות חדשות ונופים חדשים. פחי אשפה הם עמודים לבנים של שלג מעוגל. המכוניות החונות לאורך רחוב 10 מזרח הפכו לגבעות משופעות, מחוברות זו לזו. הרחוב עצמו נהר דומם של לבן. השלג עמוק מכדי לאפשר תנועה. חזיתות הבתים, מהמדרגות ועד לתעלות הניקוז שבקצות הגגות, עם השערים וגדרות הברזל, הפכו כולם למעשה-רוקם מקושט של שלג. השלג מקשט את הענפים העירומים של עצי המדרכה. עצי גינקו, אלונים ועצי אגס מלבלבים כולם עתה עֲצֵי שלג. אין רוח. רק איש יחיד הולך בחוץ ועכשיו אף הוא דומם. הרחוב בוהק בשקט באור המנורות.

רְחוֹב בְּעִיר

הַחֹשֶׁךְ שֶׁבְּתוֹךְ

מְכוֹנִיּוֹת מְכֻסּוֹת שֶׁלֶג

 

 

נרקיס

מאת קאתי דרינקווֹטֶר בֶּטֶר

מתוך: contemporary haibun, 1

*

*
היה נרקיס על אדן החלון של המשרד החדש שלי כשנכנסתי אליו. הצמח הופקר אגב קידום בעבודה. כשקיבלתי את התפקיד ואת המשרד, הצמח היה כלול.

אני לא הטיפוס של מגדלת צמחי בית, אבל אני מרגישה אחריות בסיסית וחיבה מאולצת לנרקיס המכוער הזה, כמו שהייתי ודאי מרגישה כלפי חתול גמדי אילו היה מושאר על סף דלתי, הגם שאני לא אישה של חתולים.

הנרקיס מעולם לא פָּרח. הוא ירוק וגמיש, וארבעת העלים הצנומים והארוכים שלו מתפרשׂים החוצה לכל הצדדים, בלי שום פרופורציה לעציץ הפלסטיק הלבן. הצמח נראה כמצוי במצב של חיים מושעים: הוא לא צומח, אבל הוא לא מת. השמש נוגעת בו רק דרך זגוגית; הרוח היחידה באה אליו מפּתח של מזגן. אני מכירה את ההרגשה.

כָּבוּל לְעָצִיץ
הַנַּרְקִיס
עַל אֶדֶן מְרֻבָּב מַיִם

שניים

 

חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה

פֶּרַח

אַחֲרֵי

פֶּרַח

(ג'ין רייכולד)

 

קוֹנְכִיָּה לִי

קוֹנְכִיָּה לָהֶם

זִרְמֵי שֵׁפֶל

(וינסנט טריפי)

שרה אָבֵּנְד-סימס / אמיתי

אדלייד, אוסטרליה
מתוך Haibun Today 10(4), 2016
לנוסח המקור >>>

——————————————————————————————————————-

אמיתי

פרידה, נשיקות פרידה, חיבוק, דמעה, והוא נעלם מאחורי המסך של וילון הזגוגית. את עוקבת אחריו בעינייך ככל שאת יכולה. את עוקבת אחר אחורי ראשו, אחר מזוודתו ואחר ידו שכבר אוחזת בטלפון הנייד. כבר.

למי הוא מתקשר? לא אלייך. למי?

גבו וידו האוחזת בטלפון קרובה ללחיו, קרובה לשׂערו, לריח השמפו והאפטרשייב ולשיניו כשהוא מחייך, כשהוא מדבר, כשהוא אומר לך דברים, דברים מיוחדים, רק לך.

הוא איננו.

הוא מדבר עם מישהי שאיננה את. מישהי שאולי ממתינה לו שיבוא, מישהי שתחזיר לו חיוך, שתאחז בו לרגע או לרגעים ארוכים, שתכניס אותו פנימה, את הריח, את הלחות שבשׂערו, את החוֹם שבעורו… וזאת לא תהיה את.

את מפסיקה את השטות הזאת ותופסת את הטלפון כדי להקיש את המספר שלו. ידך עוצרת באמצע האוויר. לא. את תחכי, הוא יתקשר. את יודעת שהוא יתקשר. הוא הבטיח.

בִּמקום להתקשר, את מסיטה את מסך הטלפון.

שומר המסך… ואת שואפת עמוקות, מכניסה אותו פנימה.

פניו המחייכים. הוא שלך, הוא אמיתי.

בַּד צִיּוּר רֵיק מַמְתִּין
לִמְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל
שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ, לֵב

1978

מתוך Bird Day Afternoon מאת R.C. Matsuo-Allard

1978

 

 

*

הָאַזְעָקָה נִפְסֶקֶת

שַׁחֲרוּרִים

 

*

מֵעֵת לְעֵת טָרָף שֶׁל דֶּשֶׁא

 

*

מִבַּעַד לְנֵד קִיטוֹר חֲרֹשֶׁת הַשַּׁחַף הַלָּבָן

 

*

תָּמִיד יֶשְׁנָם הָרִים בַּשַּׁחַר

 

*

פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת חֹשֶׁךְ מַכְנִיס אֵלַי עָשׁ זָר

 

 

גארי הותם: שבעה שירים חדשים

 

[שירים שלא כונסו בספריו של גארי באנגלית ולכן לא נכללו ב"יותר חלונות מבית". מקבץ ראשון]

 

*

אַחֲרֵי הַפַּרְפַּר

הַפֶּרַח וּצְבָעָיו-

שֶׁלּוֹ

 

*

בְּתוֹךְ

הַפְּרֵדָה

אִישׁ הַשֶּׁלֶג

 

*

לְמַטָּה

אֶל עוֹרִי

גֶּשֶׁם

 

*

מַנִּיחַ לָנוּ

לַחֲזֹר פְּנִימָה

עֲרָפֶל

 

*

צְעַדִים אִטִּיִים

הָעֲרָפֶל לֹא בּוֹלֵם

אֶת הָאוֹקְיָנוֹס

 

*

מְאַבֵּד אֶת דַּרְכּוֹ

לְטוֹבַת הַנָּהָר

גֶּשֶׁם פִּתְאוֹמִי

 

*

הַתְחָלָה חַמָּה לַיּוֹם

צֵל הַתַּפּוּחַ

בְּטֶרֶם יְקֻלַּף