איתמר

דלת זכוכית גדולה וסדוקה מפרידה בין ביתו של האיכר לחצרו. התלמידות ואני יושבות על ספות נמוכות בחצר והוא מספר לנו: החווה שלו חולשת על שטח של כעשרים וחמישה אלף דונם. יש לו שלוש מאות ראשי צאן ומאה ראשי בקר, כרמים ומטעים.

מביתו נשפך אור. דרך הדלת הסדוקה אני רואה משהו שוכב על הרצפה, בועט ברגליים קטנות. כלב קטן? אולי אלה תנועות חלימה? במבט שני נראות פרסות קטנות בקצה הגפיים. תנועת החיה השכובה על צידה אינה פוסקת לרגע.
התלמידות שואלות על עבודת האדמה, המחלבה, ההמלטות. בנותיו של האיכר עובדות לצידו בשדה ובדיר, והשיחה גולשת לדיון על מקומן של נשים. דעתי מוסחת. בשקט אני קמה אל אחת מבנות האיכר ואומרת לה: יש חיה במצוקה בבית. היא אומרת: זה טלה שנולד אתמול, הוא חלש.
אני נכנסת אל הבית, סוגרת את הדלת מאחורי. על רצפת הסלון שוכב טלה שחור לבן, עיניו קרועות לרווחה. הוא בועט ברגליו הקטנות ללא הפסקה. תלמידה עומדת לידי, רוכנת אליו, מלטפת אותו, לוחשת לו מילים רכות. כשהיא מרימה אותו הוא נרגע. בין זרועותיה אני רואה את בטנו הקטנה ואת חבל הטבור, שחור ומדולדל.

עֶרֶב אָבִיךְ

מֵהַדִּיר הַסָּגוּר

פְּעִיַּת אִמָּהוֹת

~~

(בכל סרלואי)