שבעה

שעה לפני הדלקת הנרות מפסיקים את השבעה כדי לסיים את ההכנות לשבת. גיסותיי מבקשות שאלך עם האלמנה לבית הכנסת. בחלל המרכזי מפסיקים את קבלת השבת כשהאבלים נכנסים ומנחמים אותם. אנו נכנסות כרגיל ומתיישבות במקומנו בדממה.

מעזרת הגברים עולים קולות המתפללים וקולות הקדיש. האלמנה אומרת קדיש עם בניה, קולה הרועד והחלש בקושי נשמע. 
היא מביטה בעזרת הגברים ואומרת: אני לא יכולה ללכת לבית הכנסת ולא לראות אותו. המתפללים שרים. אני מלטפת בעדינות את גבה, שומעת בקושי את קולה הרועד: אבל הנה, מצאתי אותו.


לֵיל שַׁבָּת

סְבִיב כִּסְאוֹ הָרֵיק

עוֹמְדִים בָּנָיו

~~

(בכל סרלואי)

כתיבת תגובה