הירח המלא שראיתי אתמול, אדמדמן ועולה במזרח, ענקי בין בניינים ומנופים, פיתה מלאה גחלים, מנמיך עכשיו, מקליש, חיוור, זוחל למים, מושיט בחשש את כרית הבוהן. אני צף במֵי הים השקטים, רגליי לירח, ראשי לשמש. רואה את עצמי לפתע כמו מבחוץ, שמש-פלנטה-ירח וקו זעיר באמצע, צף, מיושר מול הצהוב והלבן, מוחזק בידי שלושתם, מקף קצר באמצע דף, זה ה'אני', כזה: -.

סְנוּנִיּוֹת בָּאוֹר

מִתְקָרְבוֹת לַמֵּזַח

כֹּה אָרֹךְ             צִלִּי

כתיבת תגובה