אנו שמחים להודיע על צאתו לאור של ספרו הראשון של אורי קיטה. הספר כולל הייקו והייבון והוא התבשל ארוכות עד להדפסתו בחיפה בשבוע שעבר.
לפרטים ולרכישת הספר לחצו על התמונות שלמטה או כאן. לפניכם אחרית הדבר של הספר.
————————————————————————-
הַמַּחְסָן נִשְׂרָף
דָּבָר אֵינוֹ מַסְתִּיר
פְּנֵי הַלְּבֵנָה
[מיפנית: יעקב רז]
זהו שיר ההייקו הראשון שקראתי [מאת מסהידה, תלמידו של באשו, בן המאות ה-17-18]. הקריאה הקצרה הותירה אותי שקט לרגעים ארוכים, המום כמעט. עמדתי עם מסהידה מול המחסן שנשרף, ראיתי את הלבנה. תהיתי מה הרגיש כשכתב כך רגע שכזה. האם קיבל אובדן המחסן? השתאה מול פני הלבנה? אולי הוקל לו? [קרה לי שרציתי לשרוף מחסנים]. כל אלו חלפו בליבי. חזרתי לקרוא את השיר. הוא לא הסגיר דבר. פשוט, ללא רגשנות או דימויים מתוחכמים, ללא הפרדה בין הכותב והדברים עליהם כתב, מסהידה תאר רגע אחד.
מאז אני לומד את ההייקו דרך קריאה וכתיבה, ואולי יותר מכל, דרך תרגול בתשומת לב. לא צריך להבין דבר בהייקו כדי לכתוב אותו. יש לפתוח את חלונות החושים והתודעה.
מורה לציור אמרה לי פעם 'אל תצייר את מה שאתה יודע, צייר מה שאתה רואה'. גם בהייקו. כשנוכחות כזו מתאפשרת, אני לא צופה במתרחש מהצד, אלא חלק ממנו.
כך, אפשר להתבונן בנמלת הקציר, לכאוב עם קשיש, להשתקף באישוניו של כלב טובע. לראות את כולם כחברים, שותפים שווים ברקמת הקיום, תלויים זה בזה, משפיעים זה על זה.
הייקו הוא אימון לחיים, השירים הם רק תוצריו. הם מופיעים על פספרטו התודעה ונעלמים מיד, ואם אינם נכתבים כלל, אין בכך דבר.
ובכל זאת, עם השנים, נאספו מעט שירים ומצאו את מקומם בספרון שלפניכם. חלקם נכתבו מיד, חלקם לאורך זמן. בתהליך ניסיתי לחזור לרגע הנכתב בפשטות ובכנות. לזקק, לצמצם ולצקת אותו לתבניות המלים, ועדיין, להשאירו פתוח. די בהחלפת מילה, סדר המילים, או ניקוד אות יחידה, כדי לשנות הייקו כליל. לו יכולתי, הייתי מציג את השירים על כל גרסאותיהם כשהם מתחלפים מול עיניי הקורא, דועכים ונגלים כמו קליגרפיה שכותבים נזירי זן במכחול טבול במים. למדתי המון בתרגול הזה, והוא לא היה לי קל.
אֵין מָה לַעֲשׂוֹת עוֹד
רַק לִפְרֹשׂ עָלֵי שַׁלֶּכֶת וְלִישֹׁן יוֹפְיוֹ שֶׁל הָהָר
[סנטוקה, מיפנית: יעקב רז]
אורי קיטה, סתיו 2025
ירח חסר: הייקו בעברית 