קרוב

שיח גרניום (פלגרון חריף) בבוקר שבת באלול. דבורים באות אל הפרחים. בבת אחת ולהרף עין נשלחות זרועות מתוך העלים הירוקים. דבורה אחת שירדה אל הפרח נקטפת מן האוויר. ומתברר שכּל הזמן הזה ארב שם גמל־שלמה ירוק קטן. הוא תופס את הדבורה בזרועותיו הקדמיות שהן כאולרים ומתחיל לטרוף אותה. נדמה שהוא יודע איך לתפוס אותה כך שלא תוכל לעקוץ אותו. זבובונים מגיעים אחרי רגע לזירה ומתחילים ליטול את חלקם מגוף הדבורה הגוסס. הם עולים על ראשו של הגמ"ש, וייתכן שהוא טורף אחד מהם. כל כך קשה לראות את הקטן והקרוב.

כאביה ודאי עזים מאוד. תארו לכם מה זה להתקצץ כך עד מוות בצבת חדה, כמו במזמרה. היא קרובה מאוד, אולי רואה אותי. כל כך הרבה כאב קרוב כל כך לקצה האף. אנחנו מכירים את זה.

ואחר כך הדבורה נדממת וגם הגמ"ש עוצר. ואז הוא מרים אותה – מזוודה ריקה שהייתה פעם טיפת דבש מעופפת – ונושא אותה במין לאות לצד השני של השיח.

וכל הזמן הזה, יפה וקטן, פקוח, עדין כל כך, שקט כל כך – הפרח-הפיתיון, מסב מבטו מכל זה הצידה.

*

בִּדְמָמָה גְּמוּרָה

הוֹרֶסֶת גְּמַל־שְׁלֹמֹה קָטָן

מַיְנָה עַל אַסְפַלְט

*