תרגם מאנגלית דרור בורשטיין
*
יוֹם הַבִּקּוּר
אֲחוֹתִי שׁוֹכַחַת
שֶׁכָּחֹל זֶה צֶבַע
היום אחר הצהריים אני פוגשת את החברה-הכי-טובה החדשה — אישה עדינה כאֲנִיץ, לבושה כולה בצהוב-קנרית. תכשיט גדול ומנצנץ צמוד מעט מעל לליבה. פתקית נדבקת כחולה תלויה מתחת לתכשיט, ועליה רשימת שמות בני משפחתה בכתב יד עגול ומסולסל. כשהיא הולכת הפתק מתנפנף כנגד חולצתה ככנף נקועה.
היא מפשילה את השרוול מעלה כדי לחשוף צמידים צבעוניים וצמיד לבן שמיועד למעקב אחר תנועותיה. "יפה", היא אומרת, מצביעה תחילה על זרועה ואז עליי, בעוד אחותי מחבקת אותה בחיבוק הדוק. "מי החברה הכי טובה שלך"? שואלת אחותי. ואז שתיהן מחייכות חיוך רחב — כחולקות סוד שלא ניתן להבינו. כאילו הכירו זו את זו מאז ומתמיד, ביקום מקביל שאיני מסוגלת לראות אף את קצהו.
תְּפִלַּת עַרְבִית
הִבְהוּב שֶׁל אוֹר
חִבּוּק הַחֹשֶׁךְ
*
ירח חסר: הייקו בעברית 