שיר שחרור מתמשך נפרש ממעל כיריעות אוהל. את הציפור עצמו אין לראות ולא את חברו שעונה לו בשיר. אין גבול לסלסוליו. כל רגע המצאה. כל רגע תפנית-שיר, תפנית-נשימה. כקליגרף ערבי שלגם מן הקפה החזק, הוא עולה, יורד, נפקח, צוחק, מתרחב, מתדקק, בוכה, פורח, קמל-לרגע ושב ומסתער אל השמים כמו מפל שעולה למעלה. אני בתוך שירו ושירו בתוכי.
כל עוד ימשיך לשיר לא אקום מפה. מטוסי הקרב שעפים ורועדים חזק מעל האוהל לא יכולים לסכור את המקור השר הזה. מתי החל השיר הנשמע? הרי הוא מונחל מדור לדור כבר מיליוני שנים.
גם את המטוס איני רואה, רק שומע. אנו ממתינים שקול הרעש יעבור וייספג. הוא מתחדש לשיר. ושירו יפה כמקודם.
*
שִׁלְהֵי אָבִיב –
מְמַלְּאוֹת אֶת הַדְּמָמָה
צִיקָדוֹת רִאשׁוֹנוֹת
ירח חסר: הייקו בעברית 