ערפל

*

הַצִּפֳּרִים נֶעֱלָמוֹת

מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל בָּאוֹת וְנִגְלוֹת

אֳנִיּוֹת הַמַּסָּע

 

[מסאוקה שיקי. מיפנית: איתן בולוקן. מתוך: הליקון 119]

 

משהו נעלם ודבר מה חדש מופיע. הציפורים נעלמות. בתחילה לא ידוע לאן. אולי הערפל שמופיע בשוּרה השנייה הוא המקום שאליו הן נעלמו. רק כשבאות ונגלות אניות המסע השיר מגלה את קיומו של הערפל. ואז אפשר לחזור לשורה הראשונה ולראות את ההיעלמות מחדש.

אניות מסע באות ונגלות מתוך ערפל. ככל הנראה לא רואים את אנשי הצוות. מראה רפאים. "באות ונגלות", כלומר לא "גלויות". לא עדיין. זהו תהליך של התגלות שלא נשלם בשיר.

לפנינו מעין חליפין. דברים נעלמים, דברים אחרים מופיעים תחתם. המשותף לשניהם הוא התנועה, המסע: נדידה – והפלגה. חוק אחד לציפור ולאונייה. למסע באוויר גבוה מעל המים ולמסע על פני המים.

זוהי תמונה, אבל מישהו מביט בזה, וגם הוא חלק מהתמונה. שיקי היה בן 33 כשכתב את השיר. חולה שחפת. שנתיים לאחר מכן (סתיו 1902) ימות ממחלתו. גם ללא ידיעת דבר מחלתו אפשר לחוש, נדמה לי, בסטטיות של המבט. הוא לא זז –  אבל מבחין בתזוזות; הוא יכול להבחין בהתחלפות של ציפורים ואוניות, ומבלי לנדוד או להפליג – להשתתף בהתחלפות הזאת. וההתחלפות הזאת בעבורו היא להיות לקראת המוות.

הזיקה שלו לתמונה אינה כל כך לנדודי הציפורים או להפלגת הספינות, אלא להחלפת הציפורים בספינות, המתרחשת בחסות הערפל.

גם הוא הולך וקרב לערפל הזה. והוא לא לבד.

 

 

 

 

 

 

מחשבה אחת על “ערפל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s