*

 

עֶרֶב שַׁבָּת

פָּנָיו צְמוּדוֹת לְחַלּוֹן

חֲנוּת צַעֲצוּעִים

תגובה אחת בנושא “”

  1. יש משהו נוגע ללב בשיר הזה. עולה על הדעת האפשרות, שהילד אינו זוכה למפגש חם עם בני משפחה כמקובל בערב שבת. הוא נצמד לחלון החנות ועורג לצעצוע כתחליף לתשומת לב מהורים ובני משפחה.
    תודה לשר ולאתר.

    אהבתי

כתיבת תגובה