ירח חסר: הייקו בעברית

מג'יד ואני נפגשים ליד סוכת מציל 3. הוא מיפיע, ליד נצרת, מבוגר ממני בעשור לפחות. אנחנו מתחילים לשחות בים שטוח וצלול, בקצב לא תואם. ליד מצוף העומק הראשון אני ממתין לו ומציע שהוא ישחה צפונה ואני סביבו במעגלים. אנחנו שבים ליד שובר הגלים של המלון. שחיית הלוויין הזו אורכת כשעה וחצי, אני מגיע אל החוף מותש. הוא מגיע אחרי ומתנצל. ליד המקלחות אנחנו נפרדים. מהטיילת נשמע מבזק חדשות.

אֶמְצַע מַאי

הָאֲדָמָה בּוֹעֶרֶת

הַיָּם קָרִיר

(אורי קיטה)

גַּם בְּיָמִים טְרוּפִים אֵלֶּה

זוֹהֲרוֹת

שִׁבֳּּלֵי שׁוּעָל

שְׁלוּלִית עַל הַחוֹף

הִשְׁתַּקְּפוּתָם שֶׁל עוֹרְבִים

וְהַשָּׁמַיִם

אחרי סוף שבוע ארוך של יום הזיכרון, יום העצמאות ושישבּת חוף הים מלא אשפה. בקבוקים, שקיות, מסכות, צלחות, כאילו לא בטעות אלא בכוונה הושאר הזבל, כהגשמה של איזו דת. גם כלֵי משחק לילדים מפלסטיק שנקנו בשקל והוגדרו בידי ההורים ככלים חד-פעמיים מושלכים. במקום לקחת הביתה ולשטוף את החול קל יותר להשאיר על החוף. לא אוכל לנקות את כל החוף אבל משהו עלי לעשות. אני מגדיר לי משבצת ומתחיל להרים. בקבוק, שקית, מסכה, מגרפה, צ'יפס…

על החוף, לצדי, עוברת ריטה. היא אומרת לי "אנשים השאירו טינופת על כל החוף", ואני מהנהן ומחווה תנועה לרוחב החוף. רק אחרי רגע אני שם לב שהיא כלל לא דיברה אלי, אלא אל מישהו נעלם המצוי מן העבר השני של האוזניות הלבנות שלה.

עוֹרְבִים צוֹעֲקִים

"שִׁיר אֲהוּבַת הַסַּפָּן"

נִתְקָע בַּמֹּחַ

*

הַזְּקֵנָה בַּמַּרְאָה

מַבִּיטָה בְּזוֹ שֶׁדּוֹמָה לִי

(עדנה גורני)

אַחֲרֵי הַצְּפִירָה

דִּגְלֵי פְּלַסְטִיק דְּרוּסִים

עַל הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר

בֹּקֶר סוֹעֵר

עַל הַחוֹל מִתְגַּלְגֵּל

מְצוֹף סִמּוּן

(אורי קיטה)

*

הַיֶּלֶד שֶׁלִּי

הוֹפֵךְ עַמּוּד אַחֲרוֹן

בְּסֵפֶר רִאשׁוֹן

(נעם גבע)

אִסְרוּ חַג

מוּנֶפֶת עַל מַשָּׂאִית אַשְׁפָּה

הַמִּטָּה שֶׁל רִבְקָה

"טִפַּת גֶּשֶׁם עַל כַּף יָדִי"*

 מְתַרְגֶּמֶת שִׁיר מִשְּׂפַת אִמִּי

 לִשְׂפַת יְלָדַי

|

|

|*מתוך "מים" של ויסלבה שימבורסקה

|

(תמר נתנאל)