*
בְּשׁוּלֵי הַגַּן
שְׁלוּלִית עֲכוּרָה
זְנַב נַחְלִיאֵלִי
**
(שרה יוגב יולס)
*
בֵּין זוּגָן לְיַפְרוּק
עַל חָוָאר רַךְ
עִקְבוֹת חִפּוּשִׁית
*
(עמרי גנשרוא)
~
טֶלֶפוֹן בָּהוּל
הִיא עוֹזֶבֶת אֶת הָאוּלָם
עִקְּבוֹתֶיהָ
*
יוֹם הַהִפּוּךְ
עַל שֻׁלְחַן נֶכְדָּתִי
סֶרְוִיס שֶׁל אִמִּי
**
(תמר נתנאל)
~
יוֹם הַהִפּוּךְ הַקֵּיצִי
פַּס כֶּסֶף רִאשׁוֹן
נִגְלָה בְּשַׂעֲרָה
~
לַיְלָה קָצָר חוֹלֵף
בַּחַלּוֹנוֹת
עֲקֵבוֹת עֲטַלֵּפִים
#
עֲלֵה תְּאֵנָה
עַכָּבִישׁ טוֹוֶה הַבֹּקֶר
בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת
*
מסיבת הסיום דועכת. אני חומק דרך קהל שעומד ומוחא כפיים. גופי נוקשה מהישיבה הארוכה על ספסל האבן.
המכונית צוברת מהירות מסוכנת. כביש החוף ריק. המוזיקה פועמת עדיין, בראש מבזיקות תמונות. הן שרות
ורוקדות, קרובות מדי, בחולצות צמודות וטייץ קצרים. אני טורף אותן. כן. בעיניים קרועות, כמו סָטוּרְן של גּוֹיָה. את
הצלמת גם. לא משאיר שיניים. לא עצמות.
לֵיל קַיִץ
נֹגַה מִתְקָרֶבֶת לְצֶדֶק
מֵעַל יָם שָׁחֹר
~
לְרֶגַע נִדְמֶה
שֶׁזֶּה הַגּוּר שֶׁלּוֹ חָתוּל
בְּפִיו שֶׁל תַּן
*
בַּבֹּץ שֶׁיָבַשׁ
בַּחֲרִיצֵי הַסֻּלְיָה –
זְרָעִים מֵאֵי שָׁם
~
(משה אבידן)
