קטגוריה: תרגום

מאת קארה הולמן

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

לגננת הייתה ודאי סיבה טובה להניח אותי על ראש הפסנתר העומד כי סירבתי לשיר "אני קומקום קטן" עם שאר הילדים. למען האמת, לא ממש סירבתי, פשוט לא שרתי כשגברת ק' קטפה אותי פתאום והניפה והניחה אותי כאן. רגליי בגרביים בלי נעליים משתלשלות בחוסר ביטחון מעבר לשפת הפסנתר, על מנת שאהרהר בחטאי. אני יודעת שאמא תסדר הכול כשתגיע לאסוף אותי אחר הצהריים, אבל לעת עתה כל שאני יכולה לחשוב עליו הוא שהדרך ארוכה עד למטה, אם אקפוץ או אפול.

אֲבוּדָה –

הָרִים

בַּאֲשֶׁר אַבִּיט

דִּמְדּוּמֵי קַיִץ

מוֹבִיל הַפְּסַנְתְּרִים מְכַסֶּה

אֶת צַלַּקְתּוֹ

–

סוֹף הַבִּקּוּר

מְנַתְּקִים בִּקְפִידָה

אֶת רַכֶּבֶת הַצַּעֲצוּעַ

רוברטה בירי, מתוך carousel, ספר הייקו חדש שראה אור לאחרונה

גֶּשֶׁם מִתְמַשֵּׁךְ 

אַצּוֹת מִתְיַבְּשׁוֹת בַּחוֹף 

חוֹזְרוֹת לַחַיִּים

(בוסון, מיפנית: יעקב רז)

*

מישהו, ככל הנראה, הניח אצות לייבוש על החוף. אבל אז התחיל גשם. והגשם מתמשך. האצות שהספיקו להתייבש נספגות מחדש. הן עתה אצות לחות הגם שהן מחוץ למרחב החיים שלהן. הן כדגים מחוץ למים. אך בתוך מרחב מותן הן חוזרות לחיים.

כך לפחות זה נראה למשורר. את הפריכוּת המדומיינת של אצות נאכלות מחליפה לחות. כל עוד ימשיך הגשם לא יושלם הייבוש. כדאי לדמיין את היבש הופך לדשן, מבהיק, חלקלק, רענן.

האצות נראות לכמה מאתנו דבר סתמי וחסר חשיבות, כמעט אשפה שפולט הים. אין סברה מוטעית מזו. שושלתן בת כשלושה מיליארד שנים. הן אחראיות על כ-70% מהפוטוסינתזה על כדור הארץ. מגוון צורותיהן עשיר להדהים. מהאצות שראה בוסון ועד חזזיות שאנו רואים על גזי עצים ועל אבנים, שהן אצות בסימביוזה עם פטריות. בוסון לא ידע זאת, כמובן. אין זה משנה: הייתה בו חמלה כדי להתרגש ממראה העלים הללו שכמו אחזה בהם שמחה.

הגשם יורד על החוף עלה ובא בלי ספק מן הים. הגשם אינו אלא הים, מרחב האצות, שכמו חזר אליהן בשינוי צורה וכמים מתוקים כדי להעניק להן עוד זמן חיים.

רגע ההווה המתמשך של השיר הוא, למרבה הפלא, רגע שאפשר לדמיין בו חזרה לעבר. אנו יודעים שהאצות לא יחזרו לחיים ושגורלן נחרץ לייבוש, המלחה ואכילה. אבל לרגע אפשר לדמיין שהים, בצורתו הגשומה, כמו יצא בעקבות האצות שנפלטו או הוצאו ממנו והוא, לעת עתה, מקנה להן שעת חסד.

השיר הוא על הרגע הזה של חסד עצוב, של הפוגה מדומיינת במוות.

*

[מתוך הספר "להבות הלב וענני הגשם", שרואה אור בהוצאת ספרי בלימה]

*

גֶּשֶׁם קַיִץ כָּבֵד

שְׁעוּעִית מְטַפֶּסֶת

עַל סְכָכַת הַנַּגָּר

*

[בוסון]

*

*

הַשֶּׁקֶט לִפְנֵי

שֶׁקּוֹל אִמִּי נִשְׁמָע –

טֵלֵפוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה

*

*

וִיסְטֶרְיָה:

בְּתוֹךְ רֵיחָהּ

אֲנִי נֶעֱצֶרֶת

*

*

כִּימוֹתֵרַפְּיָה

בְּכִסֵּא נוֹחַ

שְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּחֹרֶף

*

*

[מקור השירים]

אוֹר אַחֲרוֹן צִלִּי נֶעֱלָם אַף הוּא

–

[שלוקה שאנקאר]

לְיוֹם הֻלַּדְתִּי אִצְטְרֻבְּלֵי אֹרֶן לְמַרְגְּלוֹתַי

גֶּשֶׁם מִתְמַשֵּׁךְ

אַצּוֹת מִתְיַבְּשׁוֹת בַּחוֹף

חוֹזְרוֹת לַחַיִּים

——

(בוסון)

עַצְבוּת —

רוּחַ סְתָיו נוֹשֶׁבֶת

בְּחוּט הַחַכָּה

*

[בוסון]

—

חוֹמֵק מֵהָרֶשֶׁת

חוֹמֵק גַּם מֵהַחַכּוֹת

הַיָּרֵחַ בַּמַּיִם

–

[מתוך מבחר שירי בוסון המצוי בהכנה ע"י איתן בולוקן ודרור בורשטיין]