מי שם?

נוֹגַעַת בְּךָ

בְּעוֹדְךָ יָשֵׁן –

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים

(קרוליין גורליי)

מה שחסר בשיר עומד לצדו ומורגש לא פחות ממה שיש בו. כמו בפתיחת ספר ׳בראשית׳, לא פחות חשובה מהמילה 'בראשית' היא המילה שלא נאמרה לפני המילה הראשונה. במקרה המקראי העניין הוא מה ומי היה לפני ההתחלה. במקרה של השיר של קרוליין גורליי זה מי נוגעת. מי שם? במקור השיר פתוח עוד יותר. Touching יכול להיות נוגע, נוגעת ואף נוגעים. You יכול להיות מופנה אף לזכר ואף לרבים (למשל כתיאור של נגיעה בשני ילדים בעודם ישנים). התרגום ״מפיל״ אותך כמעט בלית ברירה לברירת המחדל שנובעת ממין המשוררת ומהידיעה שהיא נשואה לגבר.  

המקור פתוחיותרמהתרגום, אך גם באנגלית לא מופיעה ״אני״, I, לפני הנגיעה. ההחסרה הזאת יכולה להפוך את השיר גם לשיר על מישהי אחרת שנוגעת, או מישהו אחר. גם בעברית ׳נוגעת׳ אינו מוגדר. מי שם? מישהי אחרת? ואולי אור השמש? חתולה? העניין אינו להשלים את החסר ולפתור את זה, אלא לחוש את אפשרויות הנגיעה הרבות שהשיר פותח. מתוך ספציפיות של כרית אצבע הכול נפתח מאוד. 

יש בשיר שלוש שכבות של קיום ושל זמן. מגע רגעי; שינה שנמשכת אולי כבר כמה שעות; עונה – כנראה סתיו – הנמדדת בחודשים. אבל הדברים אחוזים זה בזה. השמש נוגעת בזווית אחרת באדמה והימים מתקצרים. ואולי מתוך תחושת העונה הזאת והמלנכוליה שלה באה השינה ובא המגע. מתוך התקצרות הימים עולה הרגש, שממנו בא הצורך במגע הזה. כוחו הדל של מגע מול שינה, מול עונה.

האם המגע נועד להעיר את הישן? לא נראה לי. היות שהשיר כה שקט, הוא לא עובד כשעון מעורר. הנגיעה של הייקו היא לרוב כזאת. לא כמו צפירת אזעקה. לא כמו אורלוגין. זה משהו יותר עדין. אפשר גם להמשיך לישון. גם לישון במובן של לחיות רדומים. אבל אולי הנגיעה תצליח איכשהו לחדור את שמיכת השינה ולהיכנס אל החלום. 

לדף הספר >>>

ספר חדש! קרוליין גורליי / הפוגה בטרם חושך

קרוליין גורליי כריכה קדמית

אתה מבין, כחלוף הזמן, שהם קיימים, מפוזרים ומפוזרות במקומות שונים ורחוקים. פעם היה קשה להגיע אליהם, אבל האינטרנט הקל על זה. הז'אנר, כלומר הייקו, מאפשר לנו להבין אותם. כי יש לז'אנר הנחות יסוד ברורות פחות או יותר, ורוח דומה, או במילים אחרות: מסורת משותפת. לכן אפשר לתרגם הייקו בלי קושי רב. מובן שיש תמיד כמה חלופות לתרגום ושאר הבעיות הרגילות, אבל העיקר – נשאר. עובר. ידועה אמרתו של רוברט פרוֹסט ששירה היא מה שהולך לאיבוד בתרגום. אבל דוד אבידן חשב אחרת: לדעתו שירה היא מה שעובר בתרגום. ואני יכול להסכים לכך בתרגום הייקו. המילים משתנות, המוזיקה אחרת, אבל העיקר עובר. מדוע? כי העיקר בהייקו אינו מילולי. הוא שתיקה, רמיזה למשהו שאינו כתוב. ואת זה אין בעיה לתרגם. שתיקה יפנית ושתיקה ישראלית, ובספר שלפנינו, שתיקה וֶלשית – כמה דומות.

השיר הבא מתוך הספר החדש שהגיע היום מבית הדפוס, הפוגה בטרם חושך, הוא שיר כזה, שהשתיקה היא הנושא שלו:

אִמִּי –

אַחֲרֵי מוֹתָהּ

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלָּהּ

כן, זה פשוט מאוד. שיר על שתיקה שנמסר בדיבור קצר מאוד. פחות מקִצבת ההברות הרגילה של הייקו. השיר הזה נפלא בעיני כי הוא עושה כמה דברים. ראשית, אחרי המילה "אמי", המעלה כמובן מאליו דמות חיה, השיר עובר לזמן שכבר אחרי מותה. כאילו רק נולדה וכבר נטמנה. חיים שלמים באו והלכו. גם לידת המשוררת מוסתרת במרווח הזה שבמקף אחרי המילה "אמי".

שנית, אחרי מותה היא שותקת. השתיקה קיימת, רק את זה אומר השיר. יש "תוכן" לשתיקה? יש לה "אופי"? השיר שותק על זה. זאת שתיקה טובה? מטרידה? מפחידה? שתיקה. השיר והמשוררת שותקים על השתיקה של האמא, ובכך הופכים לשותפים לדבר שתיקה; והנה, המשוררת נהיית דומָה לאמא שלה מעצם העובדה שהיא כותבת הייקו, שבסיסו דומיה. השיר גם אומר, מעצם האופן שהוא מונח על הדף, גם "השתיקה שלי".

שלישית, המילה שתיקה אינה משויכת באופן טבעי למתים. רק החיים יכולים לשתוק, כי הם יכולים גם לדבר. באורח פלא מטריד ומרגש, שתיקה האמא מחייה אותה. היא יכולה לשתוק.

ורביעית, אפשר לקרוא את "השתיקה שלה" לא כשתיקת האמא המתה היום, אלא כשתיקתה בעודה בחייה. לפי קריאה זו, המשוררת נזכרת בשתיקת האֵם לפני כמה שנים. שתיקה אחת באירוע מסוים? שתיקה כנוהג קבוע, כלומר כשתקנות? כך או אחרת, השיר פותח חלל דומם טעון שבין חיים למוות, שבין בת לאֵם. וכל זה בחמש מילים בלבד.

*

נוֹגַעַת בְּךָ

בְּעוֹדְךָ יָשֵׁן –

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים

 

לדף הספר >>>

מחיר הספר בחנויות – 40 ש"ח. לרוכשים באתר – 35 ש"ח (כולל דמי משלוח):

קרוליין גורליי / הפוגה בטרם חושך

₪35.00

 

 

ג'ים קסיאן

*

נָהָר לְעֵת עֶרֶב

הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת עֲטַלֵּף

שֶׁלֹּא נִרְאֶה בַּשָּׁמַיִם

 

*

מְעוֹף סְנוּנִיּוֹת

מַבִּיט מֵהַחַלּוֹן

הַרְבֵּה אַחֲרֵי

 

*

מַיִם אֲפֵלִים

מִשֶּׁעָפָה

אַנְפִית הַשֶּׁלֶג

 

*

וקישור לספרו של המשורר על כתיבת הייקו

 

 

 

 

סימנים

רוג'ר ג'ונס

הייבון מתוך Goodbye

 

*

בלילה הראשון שבּו הכרתי את מי שתהיה אשתי, שאלתי אותה על הָאָרוּס שלה, שעליו שמעתי מאחֵרים.

היא משפילה את מבטה אל השטיח. "האמת, הוא שקוע בעבודה שלו בזמן האחרון". לרגע שנינו שותקים.

לְסֵרוּגִין

מֵעֵבֶר לִתְרִיס וֶנֶצְיָאנִי

גַּחְלִילִית