מחבר haikuinhebrew

~~

הַפְסָקַת אֵשׁ 

שְׁנֵי יַנְשׁוּפִים בַּוָּאדִי

הוּ הוּ הוּ

~

יָרֵחַ מָלֵא

עַל שְׁבִיל אֶבֶן חָגִים

צִלְלֵי עֲטַלֵּפִים

~~

(ענבל קליינר)

~~

בְּאֵין רוּחַ

בַּרְבּוּר פּוֹרֵשׂ

שָׁמַיִם בָּאֲגַם

~~

bezwietrznie

łabędź rozpina
niebo w stawie

Rafał Zabratyński

(מפולנית: תמר נתנאל)

עָלִים נוֹשְׁרִים

עַל עָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ

עַל עָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ

opadają liście
na opadłe liście
na opadłych liściach

(Rafał Zabratyński)

אֹרֶן בַּלַּיְלָה
יָרֵחַ קָטָן תָּלוּי
בֵּין אִצְטְרֻבָּלִים

–

לפרטים ולהרשמה:

https://www.pdharma.com/courses-all/writing

מְקַפְּצִים אָנֶה וָאָנָה

מֻדְאָגִים וְנִסְעָרִים 

הוֹרֵי הַדְּרוֹר

*

[בוסון]

אָזְנֵי פָּרוֹת

וְשׁוּב אָזְנֵי הַפָּרוֹת

רוּחַ סְתָו

(יוֹשִידָה קִיוֹקוֹ, מיפנית איתן בולוקן)

שירת ההייקו מצאה דרך יוצאת דופן לדבר על העולם בכלל ועל עולם הטבע ובעלי החיים בפרט. משוררי ההייקו התבוננו בפרות בחמלה רבה ובקרבת לב. הקיצור המאפיין שירה זו הוא בעל משמעות אתית ומעשית ביחסי אדם-חיה: האדם הכותב והקורא שיר הייקו כמו מתפנה לזיקה ישירה עם החיה – במגע, בהתבוננות, בליטוף או בהקשבה, בלי לבנות בינו לבין החיה חומות מילוליות של פרוזה.

בהרצאה השנייה מתוך שלוש בסדרת ההרצאות המקוונות פרה גועה, כוכבים מחווירים נתבונן יחד עם דרור בורשטיין בפרות בשירי הייקו וביצירתו של יואל הופמן.

ההרצאה תתקיים ביום ראשון ט׳ בחשון, 10.11, בשעה 18:00 ב-ZOOM של בית עגנון.

ההשתתפות בהרצאה כרוכה בתשלום סמלי של 20 ש״ח.

להרשמה ראו בקישור הזה: https://tinyurl.com/83h3nyfs

הנרשמים יוכלו לקבל קישור להקלטת המפגש הראשון שהיה בשבוע שעבר.

~~

שְׁכֵנִים עָזְבוּ לְחוּ"ל

מִן הַחַלּוֹן עִם עֶרֶב

מְלוּנָה רֵיקָה

מאת סונאם צ'הוקי (בהוטן)[1]

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

*

צָב מְאַבֵּד

אֶת הָרֹאשׁ בֶּהָרִים –

עַנְנֵי שְׁקִיעָה

*

קינלי מביט מחוץ לחלון הגדול של בניין בית המשפט המחוזי. כפרו שמעבר לנהר נראה בקושי מבעד לענן של ערפל.

הוא עזב את ביתו באור ראשון לדיון של היום. השעון על הקיר מראה 9 בבוקר. לשכות השופטים עדיין נעולות לגמרי. השומרים עדיין לא תפסו את עמדותיהם. המזכיר המשפטי גולש באינטרנט במחשב מתוצרת "דֶל" בחיפוש אחר חץ וקשת. הוא מעיף מבט לרגע כשקינלי נוקש בדלת. הוא אומר, במשיכת כתף אדישה, "אולי יהיה דיון היום".

עברו חמש שנים מאז שאביו של קינלי מת. הוא הביא ערמת מסמכים לבית המשפט המחוזי: צוואת אביו שמורישה לו את הקרקע, תעודת הפטירה של אביו, אישור על היעדר התנגדות לקיום הצוואה מאחותו היחידה, שהצטרפה למנזר, תצלומים של תעודות הזהות שלהם, מפות של הקרקע, אישורים על תשלום מיסים ובקשתו להעברת הקרקע על שמו. קצות המסמכים החלו להתעגל ולהתבלות. צו בית המשפט החתום, שמעביר לו את הקרקע, עוד חומק מידו.

המסדרון הצר שמחוץ לאולמות הדיון מתמלא בתובעים ובנתבעים. ניסיונות מגושמים ליצור תקשורת דועכים במהירות. קינלי מביט סביבו. אישה שפניה חבולים נדחקת בפינה. שני צעירים מוכנסים פנימה, אזוקים לשוטרים. הם יושבים בשפיפה על מושב הבטון בקצה המסדרון. השוטר המבוגר יותר יורק לתוך ערוגת פרחים שנמצאת מתחת לחלון הפתוח. השוטר השני מחטט באף. זוג צעיר בבגדי חג מפלסים דרך בתור, שואלים אם מישהו מוכן להיות עֵד לרישום נישואיהם.

לקראת חצות היום מתפתל התור כנחש אל מחוץ לבניין אל המדרגות המרוצפות בשמש הקופחת. אף אחד ממאווררי התקרה אינו פועל. אחד מהצעירים מושיט את ידו האזוקה, מרים ומוריד את המתג שלידו כמה פעמים. השוטר מושך בכתפיו ואומר, "אין טעם".

המזכיר המשפטי מוריד את התריסים בחדרו ונועל את הדלת. זמזום עמום של מזגן נשמע במסדרון.

"שָמָה הייתי רוצה להיות", אומר האיש האזוק השני בצחוק יבש. אף אחד לא מגיב.

קול גלגלים על חצץ בחצר. דלתות מכונית נטרקות. מלמול עובר במורד התור.

"השופטים הגיעו!".

קול צעדים בחוץ על רצפת הגרניט. אפוף בושם וחגורת מאבטחים, שופט יחיד חולף במהירות על פני ההמון אל תוך לשכתו.

קינלי דופק על דלתו של המזכיר המשפטי.

"אין דיון היום", הוא אומר. הוא עדיין גולש בחיפוש אחרי חץ וקשת.

*

נָהָר קָפוּא –

עָגוּר מְחַפֵּשׂ

בָּעֲרָפֶל

---

[1] Sonam Chhoki. משוררת. בארדו – שלב המעבר בין מוות לחיים חדשים בבודהיזם הטיבטי (ההערה במקור). מתוך Genjuan Haibun Contest (N. Yuasa & S. H. Gill, eds.), Hailstone Haiku Circle, March 2015, pp. 67-68.