מקום

הרחובות ריקים אחרי האזעקה. ערב יורד בניחוחות בישול ונקיון. מניין הרחוב מתאסף לאיטו, עד שלושים מתפללים לפי הוראות פיקוד העורף. בתי ואני מגיעות מוקדם, קרני שמש אחרונות בשמיים. ״אין מקום לנשים״, היא אומרת. ״בואי ננסה למצוא מקום אחר״. בבית הכנסת הסמוך הדלת לעזרת נשים נעולה. שלט מודבק עליה: לפי הוראות פיקוד העורף יתפללו עד חמישים איש במקלט. ״ולנו לא מגיע להתפלל״? היא שואלת. אנו שבות בשתיקה הביתה.

גֶּשֶׁם אָבִיב

שִׁירַת דְּרוֹר

שִׁירַת הַלֵּל

~

(בכל סרלואי)

כתיבת תגובה