במסדרון הארוך של מחלקת נשים בשערי צדק עגלות שקופות קטנות. אנחנו מחזיקים ידיים, מדברים על דברים אחרים. אני מבקשת שהוא ימתין מחוץ לחדר. הרופאה אומרת לי לנשום עמוק, שעוד מעט זה יגמר. אחר כך היא אומרת שהיא מצטערת, שככה זה בגילי. היא מסבירה כל מיני דברים, אני מהנהנת אבל לא שומעת.
כשאני יוצאת אני רואה את הפנים שלו ומבינה שהוא יודע. הוא מחבק אותי ארוכות.
שבוע אחר כך אני מגיעה לצד השני של אותו המסדרון. מאחורי הווילון יושבת אחותי ומניקה תינוקת יפהפייה, ידה תומכת בראש הזעיר, המכוסה פלומה בהירה. אני מחזיקה אותה, אחר כך מניחה אותה בעגלה השקופה.
בלילה אני חולמת שאני מניקה תינוקת ובבוקר רואה כתמים כהים על חולצתי.
הָרוּחַ פָּסְקָה
הַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ
עַל בִּטְנִי
ירח חסר: הייקו בעברית 