השארנו את התרמילים עם שקי השינה ורוב האוכל בנקיק חבוי בצד המכתש הגדול. התכוונו לשוב אליהם לעת ערב, בסוף המסלול המעגלי שתוכנן לאותו יום. הערב הגיע מוקדם משציפינו. כשירד החושך היינו על שביל צר על שפת מצוק המכתש. היא צעדה בראש ואני אחריה, מאיר בפנס על הטוסיק שלה שהורה לי את הדרך, כפי שקרה כל כך הרבה פעמים לאחר מכן.
גשם קל החל לטפטף והחלטנו לעצור ללילה בראש המצוק. הבערנו מדורה קטנה מעשבים יבשים שהיא יצאה ללקט מידי פעם. אכלנו את האוכל המועט שנשאר: קצת זיתים, כמה קרקרים , סחוג מעט נקניק וגבינה. שתינו תה מתוק וחם עד שנגמרו הסוכר או המים. התכסינו מידי פעם במפת הטיולים המנוילנת. כשהטפטוף התגבר התחבקנו. אני לא זוכר אם הצלחנו לישון באותו לילה. בבוקר חזרנו מותשים אל התרמילים.
היא אמרה שזה היה הלילה שבו החליטה שנהיה יחד לתמיד.
עוֹד כּוֹס בִּירָה
אִשְׁתִּי אוֹמֶרֶת
שֶׁהִיא מְאֹהֶבֶת בְּאִשָּׁה
~~
(ארי בראל)
ירח חסר: הייקו בעברית 