חצות ללא ירח במחנה הפליטים ג'באליה. חיילים דופקים בחוזקה על דלת. בבתים הסמוכים אורות נדלקים ומיד כבים. רכז השב"כ מרים קולו בערבית. הדלת נפתחת. גבר, קורי השינה עדיין מתוחים על פניו, נועץ מבטים מבוהלים בחיילים. במרכז הסלון רועדים חמישה ילדים קטנים ואישה. ליד החלון ניצבת נערה בפנים חתומות. רכז השב"כ מדבר אליה בטון קשה. החיילים שולפים מגירות על תוכנן ומפזרים אותם בחלל החדר. אני חומקת החוצה.
מכונית האסירים מקפצת כל הדרך לעזה. נג'וואה, אזוקה, זקופה, חיוך מתריס על פניה, יושבת דמומה. אני שומרת על גו זקוף. במראת הנהג נבלעים בחשיכה גיבובי הבתים של מחנה הפליטים. אנו נעצרים סמוך למבנה בטון חשוף. שלוש קומות ריבועים של חלונות קטנים מסורגים.
אני מציעה לה תאנה מגינת ביתה. "גנבה" היא מסננת לעברי.
מאחור מפתיע אותנו סוהר, אוחז בכוח בידה ומושך אותה אחריו. עיניה מחפשות את עיני. "עזוב" אני פוקדת עליו, מושכת אותה אלי.
אנחנו מחכות לסוהרת.
מַבָּט בַּמַּרְאָה
מָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה שָׁב
וּמִתְכַּסֶּה אֵדִים
ירח חסר: הייקו בעברית 