ירח חסר: הייקו בעברית

*

בֵּין גַּג הַמִּקְדָּשׁ
לִבְרֵכַת הַלּוֹטוּס
צָף קוּר עַכָּבִיש

 

*

גַּנָּן עַל סֻלָּם
כָּל עָלֶה שַׁלֶכֶת
נוֹשֵׁר לִמְקוֹמוֹ

 

*

מִתּוֹךְ הָאֵדִים

הָעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה

שָׁטָה הַלַּיְלָה
*
טִפְטוּף מֵי גָּפְרִית;
אֲנִי מוֹסִיף בַּבְּרֵכָה
בּוּעוֹת מִשֶּלִי

 

 

קיוטו, 2016

 

 

מתוך "כל החיות הקטנות ואני בתוכן", ספרו של משה אבידן. בקרוב בסדרת כבר.

*

פִּסּוֹת שְׁמֵי אָבִיב

בְּתוֹךְ גָּדֵר בְּתוֹךְ גָּדֵר

עַד הַמַּחְסוֹם

חֹל הַמּוֹעֵד

בֵּין הַמִּפְעָלִים שִׁבֳּלֵי שׁוּעָל שְׁדוּפוֹת

בְּאוֹר שְׁקִיעָה

תַּחַת הַשִּׂיחִים,  שָׁם

רָאִינוּ אֶתְמוֹל קִפּוֹד,

אֵין עַכְשָׁיו תְּנוּעָה

 

(משה אבידן)

מִתְנַדְנֶדֶת  

אֶל עַל שְׂעָרָהּ הַלָּבָן

אָרֹךְ בָּרוּחַ

שְׂדוֹת חִטָּה, רֶפֶת

קִבּוּץ יַלְדוּת שֶׁלִּי עַכְשָׁו

שֵׁם שֶׁל מַחְסוֹם

אתה מבין, כחלוף הזמן, שהם קיימים, מפוזרים ומפוזרות במקומות שונים ורחוקים. פעם היה קשה להגיע אליהם, אבל האינטרנט הקל על זה. הז'אנר, כלומר הייקו, מאפשר לנו להבין אותם. כי יש לז'אנר הנחות יסוד ברורות פחות או יותר, ורוח דומה, או במילים אחרות: מסורת משותפת. לכן אפשר לתרגם הייקו בלי קושי רב. מובן שיש תמיד כמה חלופות לתרגום ושאר הבעיות הרגילות, אבל העיקר – נשאר. עובר. ידועה אמרתו של רוברט פרוֹסט ששירה היא מה שהולך לאיבוד בתרגום. אבל דוד אבידן חשב אחרת: לדעתו שירה היא מה שעובר בתרגום. ואני יכול להסכים לכך בתרגום הייקו. המילים משתנות, המוזיקה אחרת, אבל העיקר עובר. מדוע? כי העיקר בהייקו אינו מילולי. הוא שתיקה, רמיזה למשהו שאינו כתוב. ואת זה אין בעיה לתרגם. שתיקה יפנית ושתיקה ישראלית, ובספר שלפנינו, שתיקה וֶלשית – כמה דומות.

השיר הבא מתוך הספר החדש שהגיע היום מבית הדפוס, הפוגה בטרם חושך, הוא שיר כזה, שהשתיקה היא הנושא שלו:

אִמִּי –

אַחֲרֵי מוֹתָהּ

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלָּהּ

כן, זה פשוט מאוד. שיר על שתיקה שנמסר בדיבור קצר מאוד. פחות מקִצבת ההברות הרגילה של הייקו. השיר הזה נפלא בעיני כי הוא עושה כמה דברים. ראשית, אחרי המילה "אמי", המעלה כמובן מאליו דמות חיה, השיר עובר לזמן שכבר אחרי מותה. כאילו רק נולדה וכבר נטמנה. חיים שלמים באו והלכו. גם לידת המשוררת מוסתרת במרווח הזה שבמקף אחרי המילה "אמי".

שנית, אחרי מותה היא שותקת. השתיקה קיימת, רק את זה אומר השיר. יש "תוכן" לשתיקה? יש לה "אופי"? השיר שותק על זה. זאת שתיקה טובה? מטרידה? מפחידה? שתיקה. השיר והמשוררת שותקים על השתיקה של האמא, ובכך הופכים לשותפים לדבר שתיקה; והנה, המשוררת נהיית דומָה לאמא שלה מעצם העובדה שהיא כותבת הייקו, שבסיסו דומיה. השיר גם אומר, מעצם האופן שהוא מונח על הדף, גם "השתיקה שלי".

שלישית, המילה שתיקה אינה משויכת באופן טבעי למתים. רק החיים יכולים לשתוק, כי הם יכולים גם לדבר. באורח פלא מטריד ומרגש, שתיקה האמא מחייה אותה. היא יכולה לשתוק.

ורביעית, אפשר לקרוא את "השתיקה שלה" לא כשתיקת האמא המתה היום, אלא כשתיקתה בעודה בחייה. לפי קריאה זו, המשוררת נזכרת בשתיקת האֵם לפני כמה שנים. שתיקה אחת באירוע מסוים? שתיקה כנוהג קבוע, כלומר כשתקנות? כך או אחרת, השיר פותח חלל דומם טעון שבין חיים למוות, שבין בת לאֵם. וכל זה בחמש מילים בלבד.

*

נוֹגַעַת בְּךָ

בְּעוֹדְךָ יָשֵׁן –

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים

לדף הספר >>>

מחיר הספר 40 ש"ח כולל דמי משלוח

*

מְהוּמָה רַבָּה

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ     אָבִיב

מִזַּמְזָם     אֵין אִישׁ