ירח חסר: הייקו בעברית

דממה של בוקר חורפי אחרי שהגשם פסק לרגע וציפורים החלו לשיר. איך הן מגיבות מיד לאור ולגשם, לכוכב ולעננים. טיפות מניעות את העלים כנחיל חרקים שקופים. אדום–חזה רחוק על גדר רשת ואז פתאום קרוב זוהר כתום ונעלם. נקבת שחרור בוחשת בעלים יבשים ספוגי גשם. טיפות גדולות תלויות על ענפי עץ עירום, נוצצות כפירות זעירים. השמש נעלמת מופיעה נעלמת.

מרזב ממלמל את מי הגג. השעות האלה, שבין הדברים, שעות חסרות תוכן, שבהן אין דבר מלבד הגשם והאזנה לו, לו ולגשם המשני היורד מהעצים, שנעשים לזמן–מה עננים מקומיים, נמוכים.

האלון מנער מִמְטָר רציני. פעמוני הרוח עונים לו בקריאות התפעלות חלושות. מישהו שר מעל לגגון מעל ראשי. מְדַבֵּר, בלי ספק, כמוני, על הגשם.

   אוֹר בֹּקֶר גָּשׁוּם

   אַחֲרֵי אֲדֹם הֶחָזֶה

   רֵיחַ שֶׁל מַיִם

זָזִים

כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט בָּהֶם

עֲנָנִים

זִמְזוּם בַּחֹרֶף:

אַחֲרֵי גְּשָׁמִים וּבָרָד

פְּרִיחַת רוֹזְמָרִין

*

יָרֵחַ מָלֵא

אֶמְצַע חֹדֶשׁ תְּשִׁיעִי

פְּעִימוֹת הַלֵּב

(משה אבידן)

הַיְּלָדִים עָזְבוּ

מֵאָרוֹן נָמוּךְ מוֹצִיא

סִיר מָרָק קָטָן

עֲנָנִים בְּלִי סוֹף

עַל כּוֹנָנִית הַסְּפָרִים

עָלֵי שַׁלֶּכֶת

*

בֵּין שְׁתֵּי גַּלֶּרְיוֹת

צֵל נוֹפֵל עַל גּוּף יְפֵהפֶה

שֶׁל חֻלְדָּה

*

שֶׁמֶשׁ שֶׁל חֹרֶף

יָשִׁישׁ שָׁעוּן עַל מַקְלוֹ

תּוֹמֵךְ בְּאָבִיו

בחצר הסמוכה עומדת עגלה מלאה. עגלת גרירה גדולה, כזו שרותמים לטנדר או למשאית קטנה. הַיָּצוּל שעון על שתי לבנים. שכני עזבו את הארץ, דירתם שופצה, עגלות אשפה רבות פונו ומשפחה אחרת מתגוררת שם. המטאפורה ניצבת בין העמודים תחת הבית כבר כמה שבועות, עמוסה בספרים וארוזה למשעי.

בערבו של היום בו מנדלבליט הכריע כי ביבי נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, הכלב מתעקש להיכנס לחצר השכנים. חתולה לא מוכרת מנמנמת בראש ערימת הספרים. אני מציצה במה שבולט מלמעלה ובצדדים: ספרי חוק ומשפט, רובם דיני נזיקין.

למחרת בטיול הבוקר, מקס מושך לשם ונובח. הוא מרחרח עקבות כלבים אחרים. בחשש אני פותחת כמה מן הספרים שכריכתם כה מוכרת, פד"י (פסקי דין של בית המשפט העליון) משנות הששים והשבעים,  מחפשת כרכים משבעים ושבע או שמונה. לא מוצאת. אל מה שקבור בתחתית העגלה איני יכולה להגיע. אני שואלת לכמה ימים את הכרך הקרוב ביותר, כרך ב' 1975. הלב מתרחב למקרא שמות כבוד השופטים: ברנזון, ויתקון, הנשיא אגרנט, י.כהן, מני, אלום, זוסמן, חשין – ח. כהן!  "לפנים משורת הדין אמרנו לתת לאבות הזדמנות אחרונה להשיב אליהם לב הבנים", הם כותבים (בג"צ 272/74, מושב עובדים כפר אז"ר).

סטודנטית אחת עבדה, בין השאר, בהגהת פסקי הדין של בית המשפט העליון. לא אלו, אחרים, מאוחרים יותר. בחדר צר, מאובק ומלא בכרכים כחולים אחידים עיניה נפערו ושפתיה רוו את שלל טעמי הדבש של העברית גמאו את מכמני התרבות והמקורות המשוקעים בכל צו, תקדים, דיון ופסק דין.

שׁוּב בְּחִירוֹת בַּפֶּתַח

עַל עֶגְלַת פִּסְקֵי הַדִּין

חֲתוּלִים נִצִים