ירח חסר: הייקו בעברית

לקוראינו שלום,

לרגל התחסנותם של מרבית מקוראי ההייקו בארץ, ולרגל הרוח האופטימית הכללית השורה באזורנו, אנו מציעים את ספרה של קרוליין גורליי הפוגה בטרם חושך במתנה על כל קניה באתר, וזאת עד ראש חודש אדר הבעל"ט.

הספר, הכולל מאיוריו של אנתוני מאנוורינג, יצורף באופן אוטומטי לכל הזמנה באתר עד התאריך האמור.

–

הַגֶּשֶׁם נִפְסָק

הַבַּיִת הַשָּׁקֵט מִתְמַלֵּא

חֲדָרִים רֵיקִים

*

בֹּקֶר רִאשׁוֹן

כּוֹתֵב אֶת שְׁמֵךְ

עַל עֲטִיפַת הַכְּרִיכִים

*

פְּרֵזֶנְטַצְיָה בַּמִּשְׂרָד 

מֶלַח מִשְּׂחִיַּת הַבֹּקֶר

מְגָרֵד בַּתַּחְתּוֹנִים

(אורי קיטה)

סְדָקִים בָּאַסְפַלְט

כְּפוּפִים בְּאוֹר הַשְּׁקִיעָה

עֲשָׂבִים שׁוֹטִים

                                                        

תושבי השכונה מכונסים בבית העם למסיבת החג. קולות שירה מלווים במחיאות כפיים גוועים מאחורי. פנסי הרחוב נדלקים בזה אחר זה, מבריחים זוגות חתולים מייללים אל חצרות הבתים. את שארית הדרך אני רצה במרכז הכביש, שפם מרוח על פני, זנב לח חובט בין רגלי.

ניני מקבלת אותי בנביחות צהלה ורחרוחים בלתי פוסקים. דחיפות וצעקות ה"לא" שלי לא עוצרות אותה. מעבר לדלת השירותים אבא ממלמל אליה מילות חיבה. אני מבקשת ממנו שיקרא במהירות לאימי. הוא שואל מדוע עזבתי את המסיבה. בגד הגוף השחור, אליו מחובר בסיכת בטחון זנב ממולא צמר גפן, מכתים את הרצפה. עובר זמן רב עד שאימא נכנסת. היא מסתכלת, מביאה צמר גפן ועוזבת. אבא מפציר בי לחזור למסיבה לפני שתסתיים. אני נאחזת בחוזקה במושב.

חָשׁוּךְ מְאוֹד

יָרֵחַ מַשְׁלִים מִלּוּאוֹ

מֵאֲחוֹרֵי  בַּיִת

(חמוטל אראל)

חילוק ארוך

היא מביאה את שיעורי הבית בחשבון ומביטה בי בעיניים מוצפות. אני מנסה להיזכר כיצד פותרים,

טועה ומתחיל מחדש. עברו מעל שלושים שנה, אני שוב בבית הספר היסודי, מנסה להשתלב, להתאים לשיטה.

נזכרתי! אנחנו צוחקים, היא ממשיכה לפתור לבד. אני מביא כוס מים, מבטיח שאחזור מוקדם, יוצא לעבודה.

שִׁעוּרִים בְּחֶשְׁבּוֹן עִם בִּתִּי

דִּמְעוֹתֶיהָ

חִלּוּק אָרֹךְ בְּלִבִּי

(אורי קיטה)

*

*

*

ספירה לאחור                                              (מחוה להייבון של אורי קיטה)

יושבים זה לצד זה בפינת האוכל, סבא ונכד. מבחן כניסה לטכניון. כך ישבו לפני שלוש שנים – חמש יחידות מתמטיקה.

ולפני חמש שנים. לפני שלושים שנה ישב שם עם בתו, עם בנו. לפני כמעט ארבעים – חילוק ארוך. 

מנגבת מהלחי נתז צורב של שמן חם.

רֵיחַ שְׁנִיצֵל

עוֹרֶכֶת שֻׁלְחָן

אֲנַחְנוּ שְׁלוֹשָׁה

(תמר נתנאל)

*

בֵּין עַרְבַּיִם
קוֹל עָלֶה נוֹשֵׁר
עַל עֲרֵמַת שַׁלֶּכֶת

(עדי דבי)

אַרְמוֹן חוֹל הָרוּס

עוֹרֵב עוֹמֵד עָלָיו

מִתְבּוֹנֵן בַּיָּם

~

~

~

מַשְׁחִיל קוֹנְכִיָּה

בְּמַחְזִיק הַמַּפְתְּחוֹת

שֶׁמֶשׁ עַל הַיָּם

בשחייה חזרה, משהו מופיע ונעלם בגלים, הרחק מהחוף. אני מתקרב, זה כלב קטן – קפוא ותשוש, שוחה במעגלים. אני קורא אליו, אבל הוא לא מסתכל לכיווני. מגיעים חותרים בקיאקים, אני מנסה להרים אותו להניחו אצלם אבל הוא מחליק ונופל שוב למים. הם מבטיחים שיובילו אותו לחוף, אני לא יכול לקחת אותו איתי.

כֶּלֶב טוֹבֵעַ בַּיָּם

בְּאִישׁוֹנָיו הָרְחָבִים

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי

הבוקר אני פוגש שוב בחותרים, הם מספרים שהכלב ניצל, זה היה תן, הוא משוטט מאז על החוף שלהם.

עכשיו אני כבר בבית, מפשיר לאט עם כוס קפה, מביט ביער ממול, מביט אל הים.

יִלְלַת הַתַּנִּים בַּגֶּשֶׁם

הַבֹּקֶר

אֲנִי רָץ בַּוָּאדִי אִתָּם

(אורי קיטה)

אַלּוֹן נָפוּל

מְכֻסֶּה בְּשֶׁלֶג

וּבְאוֹר שֶׁמֶשׁ

–

–

הייקו ותצלום: טוד חזק-לואי

מִתְחַם הַחִסּוּנִים

הַ"גַּזְלָן" מַפְעִיל

מוּזִיקָה מְרַגֶּשֶׁת