מכירה מיוחדת לרגל שבוע הספר והודעות

לרגל שבוע הספר מוצעים יותר חלונות מבית וקומץ במחיר הנחה של 25 ש"ח לספר (במקום 40). המחיר כולל משלוח בדואר רגיל. המחיר יהיה בתוקף עד 17.6.

לרכישה – חפשו את המלבנים הצהובים משמאל.

בקרוב יראה אור ספר שלישי בהוצאתנו – לקראת מה, ספר הייקו ראשון של יעקב רז. פרטים לקראת יולי.

והודעה על שני אירועים השבוע:

  • ביום חמישי, 15.6, 20:00, בבניין עיריית ת"א, קומה 11, מפגש הייקו. יש 20 מקומות בחדר, אז בואו קצת קודם.
  • ביום שישי, 16.6, 12:00, ב"גדה השמאלית", אחד העם 70 ת"א, שיחה על ספרי השירה האחרונים של ליאת קפלן ודרור בורשטיין, עם זלי גורביץ' על האקורדיון ו/או פסנתר.
IMG_2850

גארי הותם, מתוך "יותר חלונות מבית"

 

 

אכזבה בירושלים

Fast-Food-Sizes-Ads-vs-Reality-2

לפני כמה ימים שמעתי אמא אומרת לילד שלה ברחוב: "אני מאוד מאוכזבת ממך". והתברר לי פתאום משהו על הייקו. שיר הייקו תמיד מאכזב. בעצם, על כל שיר הייקו אפשר לומר: "מה, זה הכול?". ובמילים אחרות, "אני מאוד מאוכזב מהשיר". "שיר מאכזב". "ציפיתי ליותר". וכדומה.

בהייקו, גם אם השיר טוב – הוא מאכזב. הייקו נקטע תמיד. הוא נקטע, במקרים רבים, פעמיים. פעם אחת בתוכו, ופעם אחת בסופו. הביטוי "יצא וחצי תאוותו בידו" מבטא זאת. אפשר לחשוב על הייקו כמבוסס על האתיקה ועל האסתטיקה של חצי התאווה. "חצי" לא במובן של 50% בדיוק, אלא במובן של חלק קטן בלבד. בּאשוֹ אמר שהייקו שמגלה חצי מעצמו, יש סיכוי שנחזור אליו שוב ושוב.

שיר שלא מאכזב הוא להיט. נחזור אליו, אפילו הרבה, אבל נחזור אל משהו ידוע וגמור, לא אל קריאה חדשה, לא אל שיר חדש. הייקו מבקש מקוראיו סובלנות, ובעצם: התענגות, כלפי העובדה שהוא מספק רק חצי התאווה. הצד הטוב של האכזבה הוא שבהייקו נותר עוד חצי תאווה לקריאה הבאה, ואז רבע תאווה, ושמינית תאווה, ואז אולי שוב חצי תאווה, וכן הלאה. שירי ההייקו הם כאלה שבהם חצי התאווה שאחרי הקריאה הראשונה נמשכת ונמתחת באופן שאין אפשר למצות, מפני שיש שם משהו עמום, עלום. איזה רווח מוצק מאוד, כמעט עקשן:

חֻפְשַׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה
יָשֵׁן לְצַד הַהוֹרֶה
שֶׁנּוֹתָר לִי

[טאיגי]

הרווח בין הבּן הישֵן להורה שנותר; הרווח שבין ההורה שנותר להורה שנעדר (נפטר?); החופשה שאופפת את כל זה ומאפשרת פנאי למין שינה כזאת (מי עוד בבית?); הרווח שבין הקורא לשינה הזאת ולישֵנים… השיר הזה יכול היה להיות בסיס לרומן משפחתי, אבל הוא מאכזב. הוא לא מספר על היחסים המשפחתיים, על מה הוביל לשינה הזאת, ואיך מרגישים הצדדים המעורבים, מה חלמו בלילה המתואר, איך התעוררו…

קוראי התנ"ך מכירים את האכזבה הזאת היטב. למשל, סיפור העקידה הוא סיפור מאכזב. איך מרגיש אברהם בדרך לארץ המוריה? מה עובר בראשו של יצחק? איפה שרה? מה חשב אברהם בלילה שבין הציווי להשכמה? ועוד ועוד ועוד. אני תוהה אם יש מִתאם בין אהבת תנ"ך לאהבת הייקו. צריך לבדוק את זה.

להתאמן בחצי תאווה, זה לא אימון רע כל כך. רוב הסיכויים שזה מה שייתן לנו העולם. ככתוב, "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה, ג).

על כל אלה ואחרים נדבר ביום ג' מחרתיים (28/3, 19:00) ב"תמול שלשום" בירושלים. הכניסה בתשלום אך התשלום מקוזז מחשבון ארוחתכם.
אתם מוזמנים, ואם בכוונתכם לבוא, אנא הזמינו מראש דרך הקישור למטה. נשמח לראותכם! [ליאת, דרור, אלכס].

לאירוע הפייסבוק >>>>

הודעה: ירח חסר בפייסבוק

משתמשי הפייסבוק מוזמנים להתיידד דרך דף הפייסבוק החדש שלנו:

https://www.facebook.com/haikuinhebrew/

שם נודיע על אירועים, מפגשים, ספרים וכדומה.

 

בתמונה למטה: שני חברים בפייסבוק.

cropped-happy-monks1.jpg

ירח חסר בחיפה

לא אחת אנו תוהים מיהם, בהכללה, קוראי ההייקו בעברית. לכאורה התשובה פשוטה: הם חלק מקבוצת קוראי השירה. אבל נראה שהעניין יותר מורכב. מתגובות רבות של משוררים וקוראי שירה (ואלו שתי קבוצות כמעט חופפות בימינו) נוצר לפעמים הרושם שמקוראי שירה "רגילה", הייקו רחוק יותר – ולא פחות – מאשר פרוזה. לקוראי שירה רגילה קל יותר לפעמים להבין פרוזה מפני שהיא לא מערערת על הרגלי קריאת השירה שלהם. היא משהו אחר. הייקו, מצד שני, נראה כמו שירה אבל פועל ומפעיל אחרת – לפעמים אחרת לגמרי.

מסיבה זאת נראה, אולי, שרבים מקוראי הייקו אינם קוראי שירה מורגלים. הם אנשים שבעבורם הייקו הוא חלק מתרגול כלשהו. הם לא מתייחסים להייקו כאל פעולה בתוך שדה התרבות, אלא כמשהו שקרוב יותר למדיטציה. לקוראי שירה "רגילה" קשה מאוד לפעמים להבין שהייקו היא שירה שהמילים בה לא מבקשות המון תשומת לב (בניגוד לשיר בעל מרקם צפוף, כמו סונט של שייקספיר למשל), אלא מבקשות הבנה, הפנמה, ואז "הפניית מבט" מהשיר אל המציאות בניסיון לשִחזור של רגע מסוים, "תמונה" מסוימת, שהביאה לכתיבת השיר אבל השיר מתאר אותה רק ברמז. אם תחשבו על אוקיינוס, שיר רגיל דומה לו – מרקם צפוף של חיות, מים, צמחים… הייקו דומה יותר לשלט שכתוב עליו "אוקיינוס". אלו שני דברים שונים, ודווקא קרבתם מדגישה את השוני.

*

עניין זה ורבים אחרים יידונו במפגש ירח חסר הקרוב בחיפה – היכן אם לא במוזיאון טיקוטין – שיתרחש ב-23 בחודש זה. לפרטים נוספים ראו כאן.

בהזדמנות זאת נאמר כי אנו שמחים להגיע ולשוחח עם קוראים במידת האפשר. לא נוכל תמיד להיענות ולרוב לא נוכל לבוא בהרכב מלא, אבל אם יש חוגי קוראים וכדומה המתעניינים בהייקו, אנא צרו אתנו קשר במייל haikuinhebrew@yahoo.com.

1860176c-4535-4446-a5ad-4db24e68c83d.