פתיח

*

בֹּקֶר רִאשׁוֹן

עַל עֲטִיפַת כָּרִיךְ     

כּוֹתֵב אֶת שְׁמֵךְ

~~

אורי קיטה, השיר הפותח את "תלוי במזג האוויר" –

שיראה אור בקרוב קרוב בירח חסר.

אוהל

שיר שחרור מתמשך נפרש ממעל כיריעות אוהל. את הציפור עצמו אין לראות ולא את חברו שעונה לו בשיר. אין גבול לסלסוליו. כל רגע המצאה. כל רגע תפנית-שיר, תפנית-נשימה. כקליגרף ערבי שלגם מן הקפה החזק, הוא עולה, יורד, נפקח, צוחק, מתרחב, מתדקק, בוכה, פורח, קמל-לרגע ושב ומסתער אל השמים כמו מפל שעולה למעלה. אני בתוך שירו ושירו בתוכי.

כל עוד ימשיך לשיר לא אקום מפה. מטוסי הקרב שעפים ורועדים חזק מעל האוהל לא יכולים לסכור את המקור השר הזה. מתי החל השיר הנשמע? הרי הוא מונחל מדור לדור כבר מיליוני שנים.

גם את המטוס איני רואה, רק שומע. אנו ממתינים שקול הרעש יעבור וייספג. הוא מתחדש לשיר. ושירו יפה כמקודם.

שִׁלְהֵי אָבִיב –

מְמַלְּאוֹת אֶת הַדְּמָמָה

צִיקָדוֹת רִאשׁוֹנוֹת

כמו ציפור שנמלטה מקרקס כשמשקולת קשורה לרגלה, והיא טופחת בכנפיה שלא נחלשו בימי שִׁבְיָהּ ואף התחזקו בעקבות התעלולים שאילצוה לבצע, וכל אימת שהאוויר והרוח יתמכו בה תוכל להגביה ולעוף כאילו אין דבר המכביד עליה – אך כשהרוח נחלשת, ולוּ במעט, לא יעמוד לה כל כוח כנפיה והיא תיפול בבת אחת כמו סמרטוט רצפה רטוב מחבל גבוה, כבד מאבק ומגשם.

דְּרוֹר פְּרוּשׂ כְּנָפַיִם

עַל פְּרָחִים כְּתֻמִּים

מֻטָּל עַל גַּבּוֹ

[בוסון, מיפנית: איתן בולוקן]

*

פַּעֲמוֹן הָרוּחַ

אַךְ קָשֶׁה לַפְּרָחִים

הַמַּשָּׁב

*

מוֹצִיא מִן הַקֻּפְסָה

זוּג בֻּבּוֹת עֵץ

פַּרְצוּפִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ

*

גֶּשֶׁם אָבִיב

אֵינִי יָכוֹל לִכְתֹּב

עַצְבוּת