הייקו מקוריים ומתורגמים. משתתפים: ליאת קפלן, יעקב רז, דרור בורשטיין, יובל אידו טל, אלכס בן-ארי, עדנה גורני, אורי קיטה
מה פשר הפעולה הפשוטה והמסתורית של להניח דבר ליד דבר?
איך רגע מדויק שנלכד בעדשת המצלמה או צמד תמונות בשיר הייקו מציתים לעיתים ניצוץ שמאיר את העולם באור חדש?
ביום ששי הקרוב במוזיאון וילפריד, סדנה חד-פעמית עם המשורר אלכס בן-ארי שבה נתבונן יחד לעומק בשאלות הללו דרך העבודות בתערוכה "פרח פני הבוקר" של הצלמת אסנת בן דב.
נשוחח על צילום ועל שורשיה ואיכויותיה הייחודיות של שירת ההייקו ונתנסה בשיטוט של התבוננות וכתיבה בטבע שמסביב למוזיאון.
*
יוֹרֵד עִם עֶרֶב מִן הָהָר
רָכוּב עַל רַכֶּבֶל
עוֹרְבָנִי
*
פְּעוּר חַלּוֹנוֹת
מֵהַהֶדֶף וְנָטוּשׁ
דִּיּוּר מוּגָן
~
(תמר נתנאל)
אתמול נפטר משורר ההייקו הנהדר פרדי בן-ארויו, בן 101 במותו. פרדי נולד בבולגריה ועלה לישראל במהלך מלה"ע ה-2 ומאז התגורר בחיפה. הוא היה פרופסור להנדסת מבנים בטכניון במקצועו, ושירי ההייקו והסנריו שלו פורסמו לאוך השנים בכתבי עת רבים ותורגמו לשפות שונות. הוא כתב בעיקר באנגלית. רק ספרון אחד פרי עטו, Jazz Trio, ראה אור בחייו.
בשנת 2017 תורגם לעברית מבחר קטן של שירי הייקו וסנריו שלו והתפרסם באחד מגליונות כתב העת 'ננופואטיקה'. הנה, בקידה ובצער, כמה מהם (תרגם: אלכס בן-ארי)
שְׁנַת שַׁבָּתוֹן
בְּכִיסִי רַק
מַפְתֵּחַ אֶחָד
רַכֶּבֶת מְהִירָה
הָאֵטִּי!
שֶׁלֶג עַל פִּסְגַּת פוּגִ'יאָמָה
חֲזִית קִדְמִית קָרָה
הַחַזָּאִית
שׁוּב בְּהֵרָיוֹן
הַהַבָּעָה הַזּוֹ עַל פָּנֶיהָ
צוֹפָה ב-"גַּאֲוָה וְדֵעָה קְדוּמָה" –
אִשְׁתִּי
אֶצְלֵךְ
אוֹ אֶצְלִי?
מוֹלַד הַיָּרֵחַ
*
רְחוֹב רָאשִׁי בְּיוּלִי
בְּכָל מָקוֹם שָׂרוּעַ
חָתוּל שָׁחֹר
~
בֹּקֶר בַּמִּשְׂרָד
מַשֶּׁהוּ מִמֶּנִּי
נוֹתַר בַּיָּם
~
פְּגִישַׁת עֲבוֹדָה
מִשְׁקָעִים בְּתַחְתִּית
כּוֹסוֹת הַקָּפֶה
~
אֵדִית פִּיאָף בַּמְּכוֹנִית
הַיֶּלֶד שֶׁיָּשַׁב מֵאָחוֹר
מְזַיֵּף לִבְנוֹתָיו
~ ~ ~
מתוך "תלוי במזג האוויר"
ספרו של אורי קיטה –
כעת בדפוס
(רשימות מריטריט לא מתוכנן)
*
לַיְלָה בְּמָלוֹן
שִׁקְשׁוּק קְרוֹנוֹת רַכֶּבֶת
דְּפִיקוֹת לֵב
*
רַעַם הַמַּיִם.
מִתַּחֲנַת הַקֶּמַח
נִשְׁאַר רַק הַשֵּׁם
*
קִרְקוּר צְפַרְדֵּעִים –
רָאִיתִי מָה עֲשִׂיתֶם,
זוּג חֲסַר בּוּשָׁה!
*
סַעֲרַת בְּרָקִים
תַּחַת שֻׁלְחָן בֶּחָצֵר
הִבְהוּב גַּחְלִילִית
*
אַתְּ וַאֲנִי
מִתְאַמְּצִים מוּל הַזֶּרֶם
עוֹמְדִים בַּמָּקוֹם
(משה אבידן)
תרגם מאנגלית דרור בורשטיין
*
יוֹם הַבִּקּוּר
אֲחוֹתִי שׁוֹכַחַת
שֶׁכָּחֹל זֶה צֶבַע
היום אחר הצהריים אני פוגשת את החברה-הכי-טובה החדשה — אישה עדינה כאֲנִיץ, לבושה כולה בצהוב-קנרית. תכשיט גדול ומנצנץ צמוד מעט מעל לליבה. פתקית נדבקת כחולה תלויה מתחת לתכשיט, ועליה רשימת שמות בני משפחתה בכתב יד עגול ומסולסל. כשהיא הולכת הפתק מתנפנף כנגד חולצתה ככנף נקועה.
היא מפשילה את השרוול מעלה כדי לחשוף צמידים צבעוניים וצמיד לבן שמיועד למעקב אחר תנועותיה. "יפה", היא אומרת, מצביעה תחילה על זרועה ואז עליי, בעוד אחותי מחבקת אותה בחיבוק הדוק. "מי החברה הכי טובה שלך"? שואלת אחותי. ואז שתיהן מחייכות חיוך רחב — כחולקות סוד שלא ניתן להבינו. כאילו הכירו זו את זו מאז ומתמיד, ביקום מקביל שאיני מסוגלת לראות אף את קצהו.
תְּפִלַּת עַרְבִית
הִבְהוּב שֶׁל אוֹר
חִבּוּק הַחֹשֶׁךְ
*
*
הֶדֶף הַפְּצָצָה
הַזְּגוּגִית מְנֻפֶּצֶת
בַּצַּד שֶׁל אִשְׁתִּי
*
וְעוֹצֵר קָרוֹב
וְקוֹטֵף זֶרֶד זָעִיר
פָּשׁוֹשׁ בַּקַּיִץ
ירח חסר: הייקו בעברית 