על לא דבר

*

כָּל הַקַּיִץ                                  

דָּבְקָה נוֹצָה בַּחַלּוֹן                 

עַכְשָׁו רוּחַ סְתָו     

*         

סִיסִים                           

בְּמַעֲבֵה הַקִּיסוֹס

עָלֶה נָע

*

הִדְהוּד שֶׁל הֲמֻלָּה 

אַחֲרֵי הָעֲגוּרִים

נוֹצוֹת

(מתוך "על לא דבר", ליאת קפלן. יראה אור בקרוב)

              

.

האם זה זיכרון או זיכרון של חלום? אינני יודע.

תיקן חום בינוני בגודלו, לא מן הענקים כבדי התנועה, עומד על אחת ממרצפות הטרצו במטבח. גם כשהוא במנוחה נדמה שהכל בו נע. רטט דרוך של אנרגיה חולף בו בלי הפסקה, כמו בכוּר, מרעיד אותו בתנודה בלתי נראית כמעט. אחת הנקודות על המרצפת זזה פתאום. נמלה שחורה זעירה, בלתי מובחנת עד הרגע הזה מן המילוי שסביבה. היא מתקדמת בצעדים בלתי מורגשים כמעט. התיקן ניתק באחת ונע לקראתה בתנועה חלקה, מהירה, מרכין את ראשו ונוגס בה.

אני נזכר שהופתעתי לאחרונה לקרוא היכנשהו שתיקנים ניזונים גם מבשר. האם הספק-זיכרון-ספק-חלום הזה הוא עיבוד של המידע החדש או להיפך, משנודעה לי הדבר נפקחו עיני לראות את מופעיו?

עוד נמלה. התיקן רץ ונוגס גם בה. אני מבחין לפתע שבסמוך, כמעט בניצב אליו, עומד כעת תיקן נוסף, דומה לו במימדיו. יש משהו מבהיל בהתגלות הזו. כאילו איזה סף נחצה.

דְּבֻקַּת מַקָּקִים
נוֹבֶרֶת בִּפְרוּסַת לֶחֶם
לְאוֹר יָרֵחַ