יום נובמבר נאה. חמש נשים ושלושה גברים נאספים. את התרמילים ובהם מים וכריכים מניחים תחת עץ חרוב גדול בפאת הכרם. "נתחיל כאן" אומר החקלאי. אנחנו פורשים יריעות תחת שני עצי זית צעירים ונמוכים, מניחים אבנים כבדות בשוליהן. הצמחייה גבוהה ומקשה על הפרישה, הקוצים דוקרים, שורטים. הוא מתנצל "לא נותנים לי להגיע לטפל באדמה ובעצים." מתחילים למסוק. דקותיים חולפות ושלושה רכבים מגיעים מדרך העפר – אחד אזרחי ושניים צבאיים. מהרכב האזרחי יורד הרבש"צ, חמוש בכיפה גדולה ובנשק ארוך. מהרכבים הצבאיים מגיחים חיילי מילואים חובשי קסדות, אוחזים את הנשק בהיכון. החקלאי קורא לבנו ולבתו הצעירים, מפגיע בהם בקול כבוש שיישארו לצידו. רכז הביטחון קורא בקול "אתם צריכים ללכת מפה. אתם לא יכולים להיות פה." אנחנו פה. ממשיכים למסוק בשתיקה. עוצמת הקול עולה: "תסתלקו מפה! יאללה! הופה! אחת שתיים שלוש!" מוסקת בשתיקה, עיניי מושפלות מטה לאדמה ועולות לכיוון הזיתים. הלב מאיץ דפיקותיו. גם רועי ופלד ממשיכים למסוק. שירה או שיר, לא הספקתי לדבר איתה, בוהה בעיניים פעורות בחיילים החמושים. "חייל לכל מוסק ומוסקת" אני לוחשת לעברה. על מי הם שומרים ומפני מי? הרכז ואחד החיילים מדברים זה עם זה בקולות נמוכים ושוב "פה אסור לכם להיות!" אני גוזרת על עצמי שתיקה. מקפידה להביט רק בעץ ובזיתים שמצטברים על היריעה.
רחלי, אקטיביסטית ותיקה, עוזבת את העץ ופונה לדבר עם האזרח בקול שקט ורגוע. "תיאמנו. אנחנו רק מוסקים זיתים." "לא כאן!" הוא כמעט צועק, "תלכו לשם!" ומצביע אל צידה השני של דרך העפר. אנחנו מצטופפים סביב הגזע ממשיכים למסוק. כנגד רצוני מקפצות העיניים שלי מהזיתים לחיילים, מתעקשת למתוח זרועות פנימה ולמעלה, לא להשאיר אפילו זית אחד על העץ.
"כאן שטח צבאי סגור".
"איפה הצו?"
"מוזמנים לחכות. יגיע עוד עשר דקות, רבע שעה, שעתיים, מי יודע?"
התלחשויות בין העצים. החקלאי הפלסטיני מבקש שנוותר, שנלך. הוא מפחד שיתנקמו בו ואני מודה לו בליבי. אנחנו אוספים את היריעות ומעט הזיתים והולכים. כשאני עוברת סמוך לאחד החיילים אני נזכרת בעהד תמימי שסטרה לחייל, מעזה למלמל "צבא ההגנה לישראל", עם דגש על ה-ה-ג-נ-ה. "את אמיצה" אומרת לי שיר או שירה. אני מושכת בכתפי. החקלאי מסביר לנו שוב, "יותר משנה הם לא נותנים לי להגיע לאדמה. רוצים שאמכור להם." הוא מודה לנו על העזרה. אני לוחצת את ידו ואומרת "לא עשינו כלום". הוא מוחה בקול: "בחיים אני לא אשכח שבאתם לעזור לי! זה כאילו זכיתי במיליון דולר. היום זכיתי במיליון דולר!"
תְּלוּיִים עַל הָעֵצִים
זֵיתִים שֶׁלֹּא מָסַקְנוּ כַּמָּה שֶׁמֶן
אָצוּר בָּהֶם?
(חארס, ליד ההתנחלות רבבה)
ירח חסר: הייקו בעברית 