ירח חסר: הייקו בעברית

[צו נשיאותי 9066 הוא השם של ההחלטה שהביאה לכליאה מנהלית "מונעת" של 120 אלף אמריקאים ממוצא יפני (כולל אזרחים) במחנות ריכוז בשטח ארה"ב, במלחמת העולם השניה. תנאי המעצר היו קשים. בין הכלואים היו גם משוררי הייקו, שכתבו ואף פרסמו כתבי עת במהלך מאסרם הממושך. מקצת משירתם פורסם, מקור ותרגום לאנגלית, בספר May Sky בעריכת Violet Kazue de Cristoforo, אחת מהמשוררות הכלואות (1917-2007). תרגמנו כמה שירים מן הספר ונפרסם אותם כאן מדי פעם]

*

דְּלַעוֹת רַבּוֹת תְּלוּיוֹת / עַל קִיר אָפֵל / רוּחַ קָרָה                                           

[קוֹמוּרוֹ קיוֹטארוֹ]

 

*

עוֹמֶדֶת לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת / שֶׁבְּנִי נוֹלַד בּוֹ וְגָדַל / פְּרִיחַת רוֹדוֹדֶנְדְרוֹן                            

[אָגָרִי יוֹטֶנְצִ'י]

 

*

גֶּשֶׁם מַאי מַמְשִׁיךְ / מֵחַלּוֹנוֹת הַצְּרִיפִים / מְצִיצִים פַּרְצוּפִים                            

[פוּג'יטָה טוֹג'וֹ]

 

*

בְּבֵיתִי / רַק קוֹל קִצּוּץ קֶרַח / בֹּקֶר שֶׁל קַיִץ                                              

[אוּצ'ידָה קוֹנָן]

 

*

פַּרְפַּר מִסְכֵּן מְפַרְפֵּר / בֵּין הַפְּרָחִים / הָרוּחַ חֲזָקָה                                                 

[טָקֶדָה סֶנְבּוֹ]

טֶרִי ל' פְרֶנְץ'

Contemporary Haibun 8(1), April 2012

 

עינינו ננעלו לרגע ואז הוא הפנה את עיניו. מה ראיתי? התרסה? בושה? לא ידעתי מה לעשות במבטו. עזבנו את תחנת המשטרה – בני בן החמש-עשרה, אביו החורג ואני. הנסיעה אל בית אביו היתה דוממת ברובה.

"למה שתגנוב, בן?"

הוא רק נעץ מבטו אל מחוץ לגג הנפתח של המכונית. הוא אף פעם לא גנב יותר.

לַיְלָה אָפֵל

הַאִם אָנוּ רוֹאִים אֶת

אוֹתָם הַכּוֹכָבִים?

הוא לא מסב את מבטו. בחור בגיל העֶשְׂרֵה שעומד בשלג לצד הכביש בערב ראש השנה, לצדו מזוודה שחורה על גלגלים. עיניו הכחולות מצועפות. אפו אדום. אני בהליכה, מנסה לשרוף קצת קלוריות של חגים. אני נתקלת בו. הוא אומר שהוא השתחרר לא מזמן מהכלא ותפס טרמפ הביתה אבל כשהגיע מצא את המזוודה שלו ארוזה על המרפסת. אנחנו מדברים קצת. הוא אומר שהוא ישתפר ואני נותנת לו כמה דולרים. הוא מחבק את צווארי. עינינו נפגשות ונאחזות. אני הולכת משם.

עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה

בְּעֵינֵי חָבֵר חָדָשׁ

הַמַּבָּט הַיָּשָׁן

פיטר ניוטון

געגועים הביתה

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

Contemporary Haibun 8(4), January 2013

 

♦

במשך עשר שנים גרתי ברחוב הסמוך לגן החיות של אטלנטה. זה מקור של ריגוש למבקרים רבים. אבל אחרי זמן-מה התחלתי לחשוב על המקום כעל בית כֶּלֶא לְחיות. בהתחלה זה היה כיף ללכת לאורך הקיר האחורי של מתחם הג'ירפות רק כדי לראות את הכלב מגיב למתקפת החייזרים. גם נהניתי מהקולות של הטווסים שעלו בלילה מהג'ונגל האקזוטי. הקולות גרמו לי לחוש שאני בחוברת ישנה של טרזן. אבל אף פעם לא הצלחתי להוציא את "הפנתר" של רילקה מהראש. תמיד היה משהו שהיה פוסע שָׁם. איך שהוא תופס את המהות של הפראיוּת. את הרצון הראשוני הזה לִחיות. את הכוח להמשיך לנוע. עכשיו עכשיו עכשיו – התקווה היחידה שֶׁחיה יודעת.

אֶמְצַע חֹרֶף

הַשְּׁאָגָה שֶׁל אַרְיֵה

בְּרַמְקוֹלִים

טרישה קנול

כלא קוֹפִי קְרִיק [כלא נשים באורגון, ארה"ב]

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

מקור: Contemporary Haibun 14(3), October 2018

 

חלום אחרי בוקר שביליתי בתוך בית סוהר שמור לנשים, במסגרת קבוצת קריאה של ספרים רוחניים בהשתתפות נשים שמְרַצּוֹת מאסרי עולם. שוחחנו על פנימיוֹת שמיועדות לאמריקנים-ילידים, בלי להשוות אותן במפורש לחיים בבית כלא, או למכלי אגירה גדולים, או למחסני סחורות. כמה מהנשים האלה מטפלות בגורים של כלבי נחייה וכמה מהן עובדות במעבדה ומגדלות זחלים של זן הפרפרים "טיילור משובץ" המצוי בסכנת הכחדה, מתוך כוונה להשיבם לאזורי המחיה שלהם באוֹרֶגוֹן, שם שִׂגשגו בעבר.

הַמָּקוֹם הַיָּחִיד

שֶׁאֶפְשָׁר לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת הָאוֹר

הַשֵּׁרוּתִים בַּכְּנֵסִיָּה

ואז החלום שלי מהלילה: פתחתי דלתות בביתי הישן והכנסתי נשים צעירות רבּות פנימה, הנחתי להן לבחור חדרים, להניח את הצלחות שלהן על מדפים לא-מתאימים במטבח, לתלות את בגדיהן, להטריח אחת את השנייה בשאלה מי תחלוק חדר עם מי. רק ביקשתי מהן שישאירו לי מַעֲבָר חופשי דרך החדרים כדי שאוכל להוציא את הכלבים שלי החוצה לחצר הסגורה. סגורות בחצרות, איך שאסירות מכריזות על הופעת פרחי שֵׁן הָאֲרִי במדשאות קטנות. צהוב, צבע כנגד חומות בטון וגדרות תיל חדים כתער.

גָּדֵר רֶשֶׁת

צְלָלִים בְּאוֹר זַרְקוֹרִים

דֶּשֶׁא רָמוּס