*
לִקְרַאת פֶּסַח
עֲרֵמוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי
לְיַד הַפַּח
*
יֶלֶד שָׁר
אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ
בַּדֶּרֶךְ לַסֵּדֶר
(נעם גבע)

הייקו מקוריים ומתורגמים. משתתפים: ליאת קפלן, יעקב רז, דרור בורשטיין, יובל אידו טל, אלכס בן-ארי, עדנה גורני, אורי קיטה
*
לִקְרַאת פֶּסַח
עֲרֵמוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי
לְיַד הַפַּח
*
יֶלֶד שָׁר
אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ
בַּדֶּרֶךְ לַסֵּדֶר
(נעם גבע)
אָבִיב חָרְפִּי!
מוֹפִיעַ צִפּוֹר לָבָן
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא
רחובות ירושלים, ערב שהחשיך והתקרר מהר מדי. זמן קורונה, הרחובות ריקים, על המדרכה מפוזרים קרעי שלטים של הפגנות כמו שאריות מחיים אחרים. הליכתי כבדה, רגליי אינן נוחות לי, משהו חסר. אני חוצה רחבה גדולה, חומק אל השוליים, אורב למישהי. כשהיא עוברת פניה מוסתרות, רק משהו מוכר בגוף. אני יוצא מהמסתור לאט, לא להבהיל. אנחנו מדברים מעט ומתחבקים ארוך, אני אוחז בה כטובע.
עֶרֶב סְתָו
גַּעְגּוּעִים לְמִישֶׁהִי
שֶׁאֵינִי מַכִּיר
(אורי קיטה)
*
צְלִיל טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם
בַּחֲלוֹמִי
שְׁמָהּ שֶׁל בִּתִּי
*
מַצְבִּיעִים לְכָל הַכִּוּוּנִים
הַצְּמָחִים
עַל גְּדַת הַנָּהָר
(אמה שם בה אילון)
סוֹף הַסֶּמֶסְטֶר
נְיָרוֹת חֲשׁוּבִים מְאֹד
בִּמְכַל הַמִּחְזוּר
*
זֵרֵי פְּרָחִים
מֻשְׁלָכִים בְּפֶתַח הַמַּזְכִּירוּת
תַּם הַטֶּקֶס
[עדנה גורני]
פְּגִישַׁת עֲבוֹדָה
מִשְׁקָעִים בְּקַרְקָעִית
כּוֹסוֹת הַקָּפֶה
[אורי קיטה]
*
בֹּקֶר יוֹם כִּפּוּר
צֵל עוֹרְבִים מִתְקַהֲלִים
נוֹפֵל בֵּינֵנוּ
*
עָלֶה בִּשְׁלוּלִית
שָׁט עַל בָּבוּאַת הָעֵץ
מִמֶּנּוּ נָשַׁר
(ענבל קליינר)
*
רַכֶּבֶת לִבְאֵר שֶׁבַע
מִי רָכוּן עַל סַפְסָל
בְּכָל תַּחֲנָה?
*
עַכָּבִיש מִתְנוֹדֵד
בְּתּוֹך גּמְחָה
בַּקְבּוּקֵי מַשְׁקֶה רֵיקִים
(דליה איתמר)
האחיות מניחות את ארוחת הערב על השידות. הוא נכנס לחדר בכסא גלגלים ומניף עצמו אל המיטה. תאונת מלגזה הביאה אותו לכאן עם קטיעה מתחת לברך. תאונת אופנוע הביאה אותי שבוע אחריו. אנחנו מדברים קצת, הוא נאנק מכאבים ברגל לא קיימת, שלי מלאה ברגים. השמש שקעה, משתרר שקט, הוא מתפלל בערבית ושובר את הצום בתיאבון, לא ממתין לאוכל שאשתו תביא אחר כך מהכפר. בתום הארוחה הוא מסדר את הכלים על המגש ובוחן את הפרוטזה שקיבל בבוקר, שמח בה כמו ילד. אני עובר לקינוח.
אוֹרְתוֹפֵּדִית ב'
עַל כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִים
הַפּוּדִינְג רוֹטֵט
(אורי קיטה)