ירח חסר: הייקו בעברית

עָנָף יָבֵשׁ

סוֹף סוֹף נוֹפֵל

גִּשְׁמֵי אָבִיב

(ג'ק ברי)

~

עוֹד שְׁנַת מִלְחָמָה

צְעִירִים יוֹתֵר

פְּנֵי הַחַיָּלִים

~~

(בכל סרלואי)

במסדרון הארוך של מחלקת נשים בשערי צדק עגלות שקופות קטנות. אנחנו מחזיקים ידיים, מדברים על דברים אחרים. אני מבקשת שהוא ימתין מחוץ לחדר. הרופאה אומרת לי לנשום עמוק, שעוד מעט זה יגמר. אחר כך היא אומרת שהיא מצטערת, שככה זה בגילי. היא מסבירה כל מיני דברים, אני מהנהנת אבל לא שומעת.
כשאני יוצאת אני רואה את הפנים שלו ומבינה שהוא יודע. הוא מחבק אותי ארוכות.

שבוע אחר כך אני מגיעה לצד השני של אותו המסדרון. מאחורי הווילון יושבת אחותי ומניקה  תינוקת יפהפייה, ידה תומכת בראש הזעיר, המכוסה פלומה בהירה. אני מחזיקה אותה, אחר כך מניחה אותה בעגלה השקופה.

בלילה אני חולמת שאני מניקה תינוקת ובבוקר רואה כתמים כהים על חולצתי.

הָרוּחַ פָּסְקָה

הַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ

עַל בִּטְנִי

---

*

מַחְבֶּרֶת חֲדָשָׁה

הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ

בַּדַּף הָרִאשׁוֹן

~~

(בכל סרלואי)

בֹּקֶר אֲבִיבִי
מִתּוֹךְ נַעַל הִתְעַמְּלוּת
מֵגִיחַ עָשׁ

רֹאשׁ שֶׁל יַרְגָּזִי
מוּל חֹר שֶׁל תֵּבַת קִנּוּן –
צִיּוּצֵי אָבִיב

יוֹם שֶׁל גֶּשֶׁם רַךְ

אֲנִי שׁוֹלֶפֶת אֶת

הָאֵת שֶׁל אָבִי

–

גֶּשֶׁם בַּלְּוָיָה

בְּדִיּוּק כְּפִי

שֶׁחָזִיתָ

*

*

פוּגָה עִם שַׁחַר

קוֹלוֹת גַּלִּים סִיקְסַקִים

צְלִיפָה שֶׁל חַכָּה

סוף יום חם. חרוב שממול מסתכל בי. חרוב קרוב גוהר מעליי. שַחרור של סוף יום חם באביב. הציפורים האלה הן לבבות שחורים מזמרים, הצדיקים הנסתרים בראשי אילנות של העיר הרועשת הזאת.
פרחי תורמוס הלומֵי חום. נקודות צהובות של פרחי קידה מובסים. זו העונה שבה הרקפות מרימות ידיים, שבות לעפרן, מתכנסות בפקעות.
חרק גדול במעופו מעל ראש החרוב שממול. כנפיים מהירות נרשמות בעין המעפעפת. רוח קלה חולפת בצמרת. זוג בולבולים נפתחים, נסגרים.
על האדמה זרעי חרוב מן השנה שעברה. ארבעה-חמישה, כקבוצת כוכבים שנפלה. שני תרמילים זעירים של החרוב נשרו לארץ בטרם גדלו והבשילו. מושלכים בין עלים צהובים יבשים מֵעֵצָם, כזחלים של פרפר שלא יזכו להתגלם.
נבט אלון מבצבץ ליד סביון: העץ נמוך מהפרח.

עַל סַף לַיְלָה
שִׁיר שַׁחְרוּר מִצַּמֶּרֶת
תַּחַת שְׁנֵי כּוֹכָבִים

~~

זְרִיחָה עַל הַכִּנֶּרֶת

כֹּה רַבִּים

עַנְנֵי הַבַּרְחָשִׁים