ירח חסר: הייקו בעברית

קִיר פְּרָחִים בַּשָּׁרָב

זַרְקוֹרֵי שְׂחִיָּה לֵילִית

אַלְפֵי חֲרָקִים בָּאוֹר

*

הַבֹּקֶר נָעוּל

הַשַּׁעַר. גַּם הַשֵּׁנִי. חַג.

אֵצֵא לְשׁוֹטֵט

 

*

הִיא יוֹשֶׁבֶת

בָּאָה שֶׁמֶשׁ בָּאִים שְׁנֵי כְּלָבִים

בָּאִים זְבוּבִים

 

 

 

*

בֵּין הָרִיסִים, לְאַט

נִגְרָשׁוֹת אַדְווֹת וְאַצּוֹת

אֶל הַיָּם

 

 

 

 

שִׁיר עֶרֶשׂ

סּוֹף נְשִׁיקוֹתַיִךְ

עָמֹק אֶל שֵׁנָה

*

שְׁתֵּי צִפֳּרִים

עַל מַדָּף העֵץ

כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם

*

פְּרִיחַת דֻּבְדְּבָן

מַסְרֵק הָעֵץ שֶׁל אִמִּי

בְּיוֹם אַזְכָּרָתָהּ

 

אביב 1989

סן פרנסיסקו

(מיטסו סוזוקי, מיפנית: איתן בולוקן, מתוך "ליל טל", הוצאת קשב)

*

פריחה היא גם נבואה על נשירה קרובה.

אבל בשיר הזה מי שנשר אינם הפרחים אלא האֵם.

עתידם – עֲבָרָהּ: מציאות אחת.

המסרק עשוי עץ. גם עץ הדובדבן.

השיר קורה בַּמִרווחים:

המרווח שבין הפריחה והנשירה; המרווח שבין שיני המסרק; המרווח שבין הבת לאמה; המרווח שבין החיה למתה; המרווח שבין יפן לסן פרנסיסקו; המרווח שבין המשוררת, המתרגם, הקורא.

האם הבת נזכרת במסרק? נוגעת בו? אני חושב שהיא עושה בו שימוש. שהיא מסרקת בו את שְׂעָרָהּ שלה.

טְרַקְטוֹר נוֹסֵעַ

מִתְחָרֶה

בְּרֶכֶס הָרִים

לִפְנֵי שֵׁינָה
חֲלוֹמוֹת קְטַנִּים
עָלַיִךְ

*

מֻקְדָּם בשַׁבָּת
נֵרוֹת דָּקִים
קָדִים לַשֻּׁלְחָן

*

אִמָּא לְאַט
בַּמַעֲלֶה  הַמַּדְרֵגוֹת
רַק אוֹר מִבַּחוּץ

*

הָרִים

שֶׁטִּפַּסְנוּ אֶתְמוֹל

רַק עֲנָנִים הַיּוֹם

–

–

[שיילה סונדיק]

זְבוּב חוֹלֵף וּמְזַמְזֵם

חֶדֶר מָלֵא בַּאֲנָשִׁים

אֲשֶׁר מַכִּירִים אֶת הַמֵּת

*

*

[גארי הותם. מקור: >>>]

רָצִים לַמִּקְלָט:

בְּפִסְגַּת עַגְבָנִיָּה

זְבוּב מְחַכֵּךְ כַּפּוֹת