ירח חסר: הייקו בעברית

במסדרון הארוך של מחלקת נשים בשערי צדק עגלות שקופות קטנות. אנחנו מחזיקים ידיים, מדברים על דברים אחרים. אני מבקשת שהוא ימתין מחוץ לחדר. הרופאה אומרת לי לנשום עמוק, שעוד מעט זה יגמר. אחר כך היא אומרת שהיא מצטערת, שככה זה בגילי. היא מסבירה כל מיני דברים, אני מהנהנת אבל לא שומעת.
כשאני יוצאת אני רואה את הפנים שלו ומבינה שהוא יודע. הוא מחבק אותי ארוכות.

שבוע אחר כך אני מגיעה לצד השני של אותו המסדרון. מאחורי הווילון יושבת אחותי ומניקה  תינוקת יפהפייה, ידה תומכת בראש הזעיר, המכוסה פלומה בהירה. אני מחזיקה אותה, אחר כך מניחה אותה בעגלה השקופה.

בלילה אני חולמת שאני מניקה תינוקת ובבוקר רואה כתמים כהים על חולצתי.

הָרוּחַ פָּסְקָה

הַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ

עַל בִּטְנִי

---

*

מַחְבֶּרֶת חֲדָשָׁה

הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ

בַּדַּף הָרִאשׁוֹן

~~

(בכל סרלואי)

בֹּקֶר אֲבִיבִי
מִתּוֹךְ נַעַל הִתְעַמְּלוּת
מֵגִיחַ עָשׁ

רֹאשׁ שֶׁל יַרְגָּזִי
מוּל חֹר שֶׁל תֵּבַת קִנּוּן –
צִיּוּצֵי אָבִיב

יוֹם שֶׁל גֶּשֶׁם רַךְ

אֲנִי שׁוֹלֶפֶת אֶת

הָאֵת שֶׁל אָבִי

–

גֶּשֶׁם בַּלְּוָיָה

בְּדִיּוּק כְּפִי

שֶׁחָזִיתָ

*

*

פוּגָה עִם שַׁחַר

קוֹלוֹת גַּלִּים סִיקְסַקִים

צְלִיפָה שֶׁל חַכָּה

סוף יום חם. חרוב שממול מסתכל בי. חרוב קרוב גוהר מעליי. שַחרור של סוף יום חם באביב. הציפורים האלה הן לבבות שחורים מזמרים, הצדיקים הנסתרים בראשי אילנות של העיר הרועשת הזאת.
פרחי תורמוס הלומֵי חום. נקודות צהובות של פרחי קידה מובסים. זו העונה שבה הרקפות מרימות ידיים, שבות לעפרן, מתכנסות בפקעות.
חרק גדול במעופו מעל ראש החרוב שממול. כנפיים מהירות נרשמות בעין המעפעפת. רוח קלה חולפת בצמרת. זוג בולבולים נפתחים, נסגרים.
על האדמה זרעי חרוב מן השנה שעברה. ארבעה-חמישה, כקבוצת כוכבים שנפלה. שני תרמילים זעירים של החרוב נשרו לארץ בטרם גדלו והבשילו. מושלכים בין עלים צהובים יבשים מֵעֵצָם, כזחלים של פרפר שלא יזכו להתגלם.
נבט אלון מבצבץ ליד סביון: העץ נמוך מהפרח.

עַל סַף לַיְלָה
שִׁיר שַׁחְרוּר מִצַּמֶּרֶת
תַּחַת שְׁנֵי כּוֹכָבִים

~~

זְרִיחָה עַל הַכִּנֶּרֶת

כֹּה רַבִּים

עַנְנֵי הַבַּרְחָשִׁים

~~

רוּחַ פִּתְאוֹם

פְּרוּעָה מְאֹד בָּעֵשֶׂב

צִיצַת הַדּוּכִיפַת

מתחת עץ, מביט בעץ אחר. שירת שַחרור מגבוה, בין סוף חורף לתחילת אביב. גם על העץ שלי עומד ציפור. סבכי. לא שר.

שלדג מצטרף לשַחרור השר על הדולב העירום. השחרור גבוה יותר. השלדג שותק, מאזין לשיר הזר. יום חורפי, תחילת אדר. הגן פורח. כמעט אין פרח שאין לו חרק שנוחת עליו, או מרחף בקרבתו. פשפשים על רותם. פרחיות נעמי רבות פוקקות פרחים. גמל שלמה צעיר, ראשו למטה, ליד פרחי פיגם. גם אתמול וגם לפני שלושה ימים עמד שם.

דבורת דבש על צידה בתוך פרח לוטם סגול. מקרוב אני רואה שהיא תפוסה ומשותקת במלתעות יפרוחית (עכביש פרחים) לבנה. קוּר נמתח מגופה אל קצה הפרח. רגליה טעונות אבקה. לשונה שלוחה החוצה.

שְׁנֵי זְבוּבִים קְטַנִּים
עַל כְּנַף דְּבוֹרָת דְּבַשׁ מֵתָה
גֶּשֶׁם סוֹף חֹרֶף

על פרחים סמוכים דבורים אחרות, אחיותיה, חיות ומלקטות אבקה. אם הזבובים חשו מיד במותה, בטוח שגם הדבורים האחרות יודעות זאת. אך הן לא מפסיקות ממלאכתן. הכוורת זקוקה להן. הן ישובו אליה, אבקה ברגליהן, ויספרו שם על העכביש, ועל הזבובים, ועל הדבורה.

שלדג צורח ונוחת על מעקה. השַחרור מפסיק לשיר. כאילו חש אף הוא במות הדבורה ונאלם.