מי שם?

נוֹגַעַת בְּךָ

בְּעוֹדְךָ יָשֵׁן –

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים

(קרוליין גורליי)

מה שחסר בשיר עומד לצדו ומורגש לא פחות ממה שיש בו. כמו בפתיחת ספר ׳בראשית׳, לא פחות חשובה מהמילה 'בראשית' היא המילה שלא נאמרה לפני המילה הראשונה. במקרה המקראי העניין הוא מה ומי היה לפני ההתחלה. במקרה של השיר של קרוליין גורליי זה מי נוגעת. מי שם? במקור השיר פתוח עוד יותר. Touching יכול להיות נוגע, נוגעת ואף נוגעים. You יכול להיות מופנה אף לזכר ואף לרבים (למשל כתיאור של נגיעה בשני ילדים בעודם ישנים). התרגום ״מפיל״ אותך כמעט בלית ברירה לברירת המחדל שנובעת ממין המשוררת ומהידיעה שהיא נשואה לגבר.  

המקור פתוחיותרמהתרגום, אך גם באנגלית לא מופיעה ״אני״, I, לפני הנגיעה. ההחסרה הזאת יכולה להפוך את השיר גם לשיר על מישהי אחרת שנוגעת, או מישהו אחר. גם בעברית ׳נוגעת׳ אינו מוגדר. מי שם? מישהי אחרת? ואולי אור השמש? חתולה? העניין אינו להשלים את החסר ולפתור את זה, אלא לחוש את אפשרויות הנגיעה הרבות שהשיר פותח. מתוך ספציפיות של כרית אצבע הכול נפתח מאוד. 

יש בשיר שלוש שכבות של קיום ושל זמן. מגע רגעי; שינה שנמשכת אולי כבר כמה שעות; עונה – כנראה סתיו – הנמדדת בחודשים. אבל הדברים אחוזים זה בזה. השמש נוגעת בזווית אחרת באדמה והימים מתקצרים. ואולי מתוך תחושת העונה הזאת והמלנכוליה שלה באה השינה ובא המגע. מתוך התקצרות הימים עולה הרגש, שממנו בא הצורך במגע הזה. כוחו הדל של מגע מול שינה, מול עונה.

האם המגע נועד להעיר את הישן? לא נראה לי. היות שהשיר כה שקט, הוא לא עובד כשעון מעורר. הנגיעה של הייקו היא לרוב כזאת. לא כמו צפירת אזעקה. לא כמו אורלוגין. זה משהו יותר עדין. אפשר גם להמשיך לישון. גם לישון במובן של לחיות רדומים. אבל אולי הנגיעה תצליח איכשהו לחדור את שמיכת השינה ולהיכנס אל החלום. 

לדף הספר >>>

*

עֶרֶב אָרֹךְ

קָמָה מֵהַכִּסֵּא

לְהַדְלִיק נֵר

 

השיר של קרוליין גורליי, בתרגום לעברית, מתוך הספר החדש, הוא פשוט מכל פשוט. הוא יכול כמעט להיקרא כתרגיל בעברית קלה. והוא אכן כזה, במובן מסוים. אבל מדוע הוא מרגש אותי, שלא כמו תרגיל בעברית? איך אפשר להסביר את כוחו ליצור אווירה, ליצור דממה?

אולי החיבור בין המשך הארוך והפעולה הפתאומית. כמה ארוך הערב? האם למדוד אותו בשעות? האם הוא המשכו של הערב הקודם? מכל מקום, יש רצף. ואיננו יודעים אפילו אם יש מישהי שיושבת שם. הערב מתמשך. וכאילו אין אישה שם. רק בשורה השנייה היא מופיעה, קמה. יש פתאומיות בקימה הזאת, שהיא מצד אחד עדינה ביותר – שתי מילים פשוטות – ומצד שני כמעט מבהילה. אם ננסה לשחזר את התמונה, ישבה שם מישהי במשך, נאמר, שעה-שעתיים. החשיך עד שאי אפשר היה לראותה יושבת שם. ואז פתאום היא קמה. מה גרם לה לקום? הערב הארוך. נהיה חשוך. היא קמה להדליק נר. לא אור חשמל. נר. מי עוד קמה בימינו להדליק נר? מי עוד יושבת בדממה בערב ארוך?

השיר מוסר את הקימה. לא את הדלקת הנר. ישנה דממה, ישיבה, ואז תיאור של כוונה. שם השיר נגמר. אין סיבה להניח שהנר לא הודלק, אבל חשוב לראות שהשיר לא מתאר את האש ואת האור. הוא רומז על היותה. השיר עצמו הוא אור כזה. כמילים כתובות הוא "אור בקרוב". קורא יכול לממש אותו כאור, להצית את השיר.

הערב יורד. אש גדולה של הכוכב הקרוי שמש יורדת למטה. מול הירידה הזאת קמה אישה אחת. הנר אינו כוכב. אבל הוא הד-כוכב, תמצית אש. ואז אני מבין, שכשהנר יודלק, יתחיל תהליך הירידה, שוב: שלהבת הנר תרד ממש כמו השמש. אש הנר תעכב את שקיעת השמש בעוד כמה דקות, אבל עתידו של השיר הזה הוא שמש ששקעה ונר שכּבה. ואולי אישה שחזרה לשבת בכיסא שלה. אבל עד השקיעה, ועד כיבוי הנר, אפשר לראות בשיר הזה את שתי הלהבות ביחד. וזה הרבה כל כך.

 

קרוליין גורליי

שָׁעוֹן מַכֶּה תֵּשַׁע

דִּמְדּוּמִים סוֹגְרִים פֶּתַח

לְגַן מֻקָּף חוֹמָה

 

דֶּלֶת אָסָם נִטְרֶקֶת

הַחֹשֶׁךְ שֶׁנּוֹתָר בִּפְנִים

עַד הַקַּיִץ הַבָּא

 

 

מבחר משיריה של קרוליין גורליי (ילידת 1939, מתגוררת בוויילס) בתרגום לעברית יראה אור ב-2018 בהוצאת ספרי ירח חסר.

מקור: http://www.worldhaiku.net/poetry/eng/uk/c.gourlay.htm