מוּ

בשחייה חזרה, משהו מופיע ונעלם בגלים, הרחק מהחוף. אני מתקרב, זה כלב קטן – קפוא ותשוש, שוחה במעגלים. אני קורא אליו, אבל הוא לא מסתכל לכיווני. מגיעים חותרים בקיאקים, אני מנסה להרים אותו להניחו אצלם אבל הוא מחליק ונופל שוב למים. הם מבטיחים שיובילו אותו לחוף, אני לא יכול לקחת אותו איתי.

כֶּלֶב טוֹבֵעַ בַּיָּם

בְּאִישׁוֹנָיו הָרְחָבִים

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי

הבוקר אני פוגש שוב בחותרים, הם מספרים שהכלב ניצל, זה היה תן, הוא משוטט מאז על החוף שלהם.

עכשיו אני כבר בבית, מפשיר לאט עם כוס קפה, מביט ביער ממול, מביט אל הים.

יִלְלַת הַתַּנִּים בַּגֶּשֶׁם

הַבֹּקֶר

אֲנִי רָץ בַּוָּאדִי אִתָּם

(אורי קיטה)

לינדה וקובי

שניהם חיו שנים רבות ביחד בבית. לא הבית שלי. היא היתה מבוגרת ממנו בהרבה. הם לא היו קרובי משפחה אבל היא היתה לו ספק אמא, ספק אחות גדולה. היא הלכה והזדקנה. הוא עדיין צעיר.

בשנה האחרונה חלתה. איבדה את שמיעתה. גיליתי זאת כשהתקרבתי אליה פעם והיא נבהלה, כי לא השגיחה בי עד שחשה במגע ידי.

הייתי מבקר בביתם מדי כמה חודשים. ביחד היינו מטיילים בין העצים על שפת עמק יזרעאל.

היא מתה בשיבה טובה. אני זוכר אותה יושבת בראש גרם מדרגות קצר, מרימה ראש למעלה, נהנית מהאוויר ומהאור. עכשיו אני הולך בשבילים עם הצעיר.

במזווה, על שני ווים, שתי רצועות תלויות. אחת מעט קצרה יותר.

סְתָו בַּוָּאדִי

נֶעֱצָר בְּלִי סִבָּה

רוֹצֶה לַחֲזֹר

הודעה על סיום הקול הקורא

תודה רבה לכל מי ששלחו שירים בעקבות הקול הקורא שפרסמנו לפני מספר שבועות עבור אנתולוגית שירי הייקו בעברית שתראה אור בהוצאת 'ירח חסר' במהלך 2021.

התרגשנו ושמחנו מן ההיענות הרבה והחומרים המעניינים שהתקבלו.

אנחנו עוצרים כעת את קבלת החומרים, נא לא לשלוח נוספים.

נקח לעצמנו את השבועות הקרובים כדי להתחיל במלאכת הברירה והעריכה. עידכונים בהמשך!

תכשיטים והייקו

הוזמנתי אתמול לשוחח על הייקו עם תלמידי המחלקה לעיצוב תכשיטים ב"שנקר". כשנעניתי להצעה היה זה בלי מחשבה מיוחדת על קהל השומעים המסוים. אבל תוך כדי הכנת המצגת לשיחה הבנתי שיש משהו מיוחד במינו בשיחה הזאת.

חשבתי על זה אגב בחירת תמונות למצגת, כולן מתכשיטיו של הצורף היפני (יליד 1948) קימיאקי קגייאמה. היחס בין עבודתו של קגייאמה ועולם הצורפוּת הפומבי הוא כיחס בין הייקו לספרות רבי-המכר. מעולם לא התקשטתי בתכשיט מפני שזיהיתי, מתוך בורות, בין תכשיט ובין עולם הראווה, המוחצנות וה"יוקרה". זו השפה שדוברות בה הפרסומות של חברות התכשיטים. אבל פתאום ראיתי אפשרות אחרת של תכשיט. תכשיט שאינו מוחצן, מלאכותי וזוהר, אלא מופנם, דובר את שפת הטבע והחלופיות, עמום, או זוהר באופן אנושי ועדין, עניו מאוד ועם זאת וירטואוזי.

KIMIAKI KAGEYAMA
MOUNTAIN CHERRY LEAF, 2006
Iron
אורך 160 מ"מ

בסיכות שלפניכם אפשר להבחין בשני סוגי צורפות. אחת יוצרת מקבילה לטבע. סיכות העלה העשויות ברזל מחקות להפליא לא רק את צורת העלה אלא את הזמן שעובר עליו: חורים בגדלים שונים; חלודה; התקפלות צפודה פנימה: ואבּי-סאבּי נוגע ללב. סיכות אלו מזכירות הייקו שמתאר דבר אחד בככותו המדהימה. סיכות העלה כה נוגעות ללב גם בגלל מה שהן (והעובדה שאלו עלי ברזל, ושהברזל לא פוגם בעדינותם) וגם בגלל היותן מחוץ להקשרן: עלים שאיבדו את העץ ואת היער. ומישהו (הלוואי עלי) נושא אותן בצמוד לבגדו כמי שנושא פּליט.

סיכות אחרות של אותו צורף הן מעשה הרכבה, חיבור של דברים "זרים" זה לזה כמו ברזל, פנינים, אלמוגים וזהב. למען האמת, רק רשימת החומרים הזאת, בסמיכות, יש בה כדי לגרום התרגשות. וגם שירים כאלה יש, שירים המחברים דברים רחוקים מאוד בעדינות גדולה מאוד. למשל שיר המחבר רגל של צרצר למסמר לבדידותו של אדם:

בְּדִידוּת

תָּלוּי עַל מַסְמֵר –

הַצְּרָצַר

(באשו, מיפנית יעקב רז, מתוך הדרך הצרה לאוקו, חרגול 2006)

KIMIAKI KAGEYAMA
MOUNTAIN CHERRY BLOSSOM, 2010
Iron, Natural Baroque Akoya Pearls, Gold, Deep-Sea Coral
אורך 110 מ"מ

במהלך השיחה הבנתי: הייקו אינו אלא תכשיט מילולי.

תודה לדגנית שטרן ולקובי פרץ על ההזמנה.

~

[דרור בורשטיין]