עוף החול

IMG_0274.JPG

יער זעיר צומח על גזע כרוּת של תמר. שמו הלועזי Phoenix dactylifera. מה לעוֹף-החול ולתמר? קול המים מטפטף כתשובה מוזרה לגדם שעשרות נבטים הפכו אותו לקרקע. אני שומע קול בי: מי המסתכל? מהיכן השמַים?

ענן חולף מעלי כמו בטן ספינה לבנה מעל עינֵי האלמוגים. ברבורים פרושׂים בנדידה, במעופם הבהיר, הנצחי. ציפור זעירה – ציוץ אחד חוזר ונשנה: צבי. צבי. צבי. צבי. עפה מאוזן לאוזן.

שלדג, מופרך מרוב צבעים והמולה, צורח-עף אל הענף. צבעיו כמו עוממים והוא נספג בעץ, הגם שצבעיו אינם מאפשרים זאת לכאורה, בהיותם היפוכה של הסוואה. אבל הוא כמו מעמעם את אור השמש, מסיע עננים כקוסם זעיר, מאפיל את השמים ואז מכוונן ומוסיף מעט אור, מזיז את העולם ואת השמש והעננים עד שרואים אותו פחות. רוח בענפים. הוא שם עדיין, כמנסה לפצות על צרחותיו בדממה מתמשכת שהוא מאריך בה עתה. אחר כך הוא נפתח ועף נמוך כמו תנועת גלי רדיו בחלל, ואני קם כדי לראות לאן הגיע. אבוד.

חרק זעיר, בהיר, עף אל פני המים, נוחת, לא מתווה אדוות, נע אנה ואנה. במבט מקרוב אני רואה שהוא בעצם אבקן כלשהו, סקרן כיתוש, סוקר את ביתו החדש ואת רכסי הטחב והצמחים הטבועים שמתחתיו, פונה כה וכה עד שכנפיו נספגות והוא נבלע במים. ציוץ רחוק, חלוש, כמו מדבּר על זה, בשפה אחרת מאוד שמנסָה, בכל זאת, לדייק.

ישיבה ארוכה. דבר לא קורה. התודעה לפתע מתקפלת לאחור על עצמה. כמו בצק שקוף שמקפלים ולשים אל תוך קצהו. עלים רבים נעים במשהו שבין שקט לרחש. לרגע ממושך בועה עולה סביב. הכול בין גילוי וכיסוי.

השמש יוצאת ואני נעמד ברוח הקרה ועוצם מולה עיניים. קר. יש ימים שכל מה שאתה רוצה הוא לתפוס את הכוכב הכי קרוב ולהטמין בו את פניך. בתוך הראש – פְּנִים הפָּנים – הכול כתום ובוער, מתפשט לרגע עוד ועוד, גדל מעבר לגודל העיניים, מעבר לגודל הראש.

לְמַרְגְּלוֹתַי

סַבְיוֹן נִכְפָּף – מִזְדַּקֵּף

מִשְׁקָל שֶׁל דְּבוֹרָה

סדנת לימוד וכתיבת הייקו עם איתן בולוקן

שירת הייקו
סדנת לימוד וכתיבה בהנחיית איתן בולוקן

דממה:
קולו של צרצר
נספג בסלע
(באשו)

הייקו, צורת השירה הקצרה בעולם אשר מקורה ביפן, זוכה בשנים האחרונות לפריחה גדולה במערב ובתוך כך גם בשפה העברית. הייקו הינו שירה קצרה אך עמוקה, הניחנת בצלילות רבה וחמלה כלפי כל אשר חי והווה: אדם, חיה, פרח, גרגר אבק, מרזב מטפטף, זבוב על פרי, מסמר חלוד, חומת אבן שבורה, רגעי צחוק וכאב – כולם ראויים לכתיבה. לכאורה, קל לכתוב כך. מילים בודדות. רגע חולף. תמונת חיים אחת או שתיים. אך קשה לקלוע לרגישות המתאימה שתהפוך את השיר מתיעוד מרוחק לביטוי קרוב ונוגע.

בסדרת מפגשים זו נבקש לשלב בין לימוד עיוני במקורות הפילוסופיים והאסתטיים לשירת ההייקו, תוך קריאה במבחר כתביהם של משוררים ומשוררות ממזרח וממערב, לבין התנסות ואימון בכתיבה קשובה יחד. כל מפגש יפתח במדיטציית ישיבה שקטה ממנה נפנה ללימוד, עיון וכתיבה.

דרך מושלגת
צדה הרחוק נמוג
אל חשכה
(איסה)

מועד: 5 מפגשים בני שעה וחצי. 

יום ה'. 31 בינואר. 18:30-20:00.

יום ה'. 14 בפברואר. 18:00-19:30.

יום ה'. 21 בפברואר. 18:00-19:30.

יום ה'. 27 בפברואר. 18:00-19:30.

יום ה'. 7 במרץ. 18:00-19:30.

זמן: 18:00-19:30 (שימו לב: המפגש הראשון בשעה 18:30).
מקום: "סטודיו יונתן- השומר 3". השומר 3, נחלת בנימין, ת"א.
עלות: 380 ₪.

מספר המשתתפים מוגבל. יש להביא כלי כתיבה ומחברת.
להרשמה כתבו לאיתן בולוקן: eitan.shin@gmail.com

ד"ר איתן בולוקן. מתרגם כתבי הגות, דת ושירה מיפנית. מרצה באוניברסיטת ת"א, בה מלמד על מחשבתו של מורה הזן דוגן (מאה 13), ההיסטוריה של השירה הקצרה ביפן וכן סוגיות בפילוסופיה השוואתית. חבר בהוצאת הספרים "ירח חסר" לשירת הייקו. מבין ספריו: "בידיים ריקות שבתי הביתה: פסוקי זן" (עם דרור בורשטיין, הליקון-אפיק, 2015) ו"הבוקר בא תמיד: שירתה של שיבטה טויו" (לוקוס, 2017).
הייקו (3)

"הייקו". רישום: איתן בולוקן