מעוטר בבועות סבון בריח פאצ'ולי, מפלס המים עולה לאיטו. אני בוחנת במראה זוג תחתוני תחרה גבוהי גזרה בצבע גוף, שרכשתי באתר חברת שיין. מאז יום הולדתי האחת עשרה, בו גיליתי לראשונה שערות ערווה, אני מעניקה לעצמי בכל שנה תחתוני תחרה. תוך נסיון לספור את הקמטוטים סביב עיני, אני שמה לב שהחריצים לצד פי העמיקו והצניחו את לחיי. מבטי חולף על פני הצוואר. כתמי הגיל במפתח המחשוף נשארו כשהיו. האם אני זוכרת מה השתנה בי מגיל שישים ותשע? כתם חום עגול על זרועי. חדש? הפטמות מביטות אל הבטן המביטה לעבר הבהונות. יותר מבשנה שעברה? מבטי ממשיך לרדת. ליבי מאיץ. התחתונים נשמטים אל הרצפה הרטובה.
טִיּוּל בַּמַּרְאָה
מָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה שָׁב
וּמִתְכַּסֶּה אֵדִים
(חמוטל אראל)