בשחייה חזרה, משהו מופיע ונעלם בגלים, הרחק מהחוף. אני מתקרב, זה כלב קטן – קפוא ותשוש, שוחה במעגלים. אני קורא אליו, אבל הוא לא מסתכל לכיווני. מגיעים חותרים בקיאקים, אני מנסה להרים אותו להניחו אצלם אבל הוא מחליק ונופל שוב למים. הם מבטיחים שיובילו אותו לחוף, אני לא יכול לקחת אותו איתי.
כֶּלֶב טוֹבֵעַ בַּיָּם
בְּאִישׁוֹנָיו הָרְחָבִים
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי
הבוקר אני פוגש שוב בחותרים, הם מספרים שהכלב ניצל, זה היה תן, הוא משוטט מאז על החוף שלהם.
עכשיו אני כבר בבית, מפשיר לאט עם כוס קפה, מביט ביער ממול, מביט אל הים.
יִלְלַת הַתַּנִּים בַּגֶּשֶׁם
הַבֹּקֶר
אֲנִי רָץ בַּוָּאדִי אִתָּם
(אורי קיטה)
