מוּ

בשחייה חזרה, משהו מופיע ונעלם בגלים, הרחק מהחוף. אני מתקרב, זה כלב קטן – קפוא ותשוש, שוחה במעגלים. אני קורא אליו, אבל הוא לא מסתכל לכיווני. מגיעים חותרים בקיאקים, אני מנסה להרים אותו להניחו אצלם אבל הוא מחליק ונופל שוב למים. הם מבטיחים שיובילו אותו לחוף, אני לא יכול לקחת אותו איתי.

כֶּלֶב טוֹבֵעַ בַּיָּם

בְּאִישׁוֹנָיו הָרְחָבִים

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי

הבוקר אני פוגש שוב בחותרים, הם מספרים שהכלב ניצל, זה היה תן, הוא משוטט מאז על החוף שלהם.

עכשיו אני כבר בבית, מפשיר לאט עם כוס קפה, מביט ביער ממול, מביט אל הים.

יִלְלַת הַתַּנִּים בַּגֶּשֶׁם

הַבֹּקֶר

אֲנִי רָץ בַּוָּאדִי אִתָּם

(אורי קיטה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s