שַׁעַר עֵץ יָשַׁן
בִּמְקוֹם הַמַּפְתֵּחַ
רוֹבֵץ חִלָּזוֹן
(איסא)
חמישה באוגוסט. האוויר עומד. על שער הברזל מודבקת אזהרת קנס שנשלחה מהעירייה. השמיים רווי שמש. עלוות הקׇרִיסַה מכופפת את גדר הרשת, מזדחלת לכביש. צמרת האזדרכת מתעלפת על גג הרעפים. שורשי הצאלון, ארוגים בחול, סודקים את המדרכה המובילה לדלת. הקירות חרוצים מקרני שמש והרוח המלוח. שני ערערים, שני שיחי לבן עלה אפור וסנטולינה מוטלים על החול. המפתח שלקחתי מתיקה של אימי המתה מסרב להסתובב.
בארבע מטאטאה רוח הים את רצפת הגינה.
גַּן פִּרְחִי קַיִץ –
קִיפּוֹדָן מָצוּי
כָּל מַה שֶׁנּוֹתָר
(חמוטל אראל)