הביתה

 

טיול שבת למחוז געגועיו, עליו הוא מדבר יומיום ובו לא ביקר שנים. עשרים ושלוש דקות מביתם. לא תגידי לאן נוסעים? היא שואלת שוב ושוב. הוא במושב הקדמי, ההליכון מקופל מאחור. על פי השלטים הוא מזהה: אייל, הוא אומר, אייל. אמא מבקשת שאחליף את המוזיקה לקלאסי. אזור התעשייה גדל כטבעת מביוס ענקית סביב המשק. איש אינו נראה. שבת.

על גדר תיל וגבוהה, במקום בו עבר הגבול, יונקי דבש מתיישבים, מתעופפים ושבים. בשמש נובמבר קלקיליה בהירה מתמיד. אבן שמישהו זרק משם בשנות החמישים פגעה בחבר משק שעבד בשדה והרגה אותו. האם היה זה רוז'יק? אני לא שואלת את הורי.

נוסעים בשבילי עפר במעלה הגבעה שבראשה הוקם הקיבוץ. אמא מתמוגגת מן המוזיקה לפסנתר של אלגר. המבנים פונו מזמן, גם הכבישים שנסללו בידיים. אני מכוונת לחלקת גן עדן של הרקפות אך עדיין אין פריחה. הם אינם מזהים דבר. משמאל למתבן המכונית נכנסת לנתיב בין הרפתות. עגלים, הם מגדלים אותם לבשר, אומר הרפתן לשעבר בצער. אני לא שואלת למה גידלו את העגלים בשנות החמישים. ריח מוכר מעיר את הפסוק עליו חזרו במהלך השנים: ריח הזבל ניחוח חציר. הם אומרים אותו.

רוצים לצאת מן המכונית? לא, אין צורך. שאצלם עבורך את הפרות? בבקשה. הפרות עומדות מול השקתות, בגבן אלי. אחת (קצת דומה לציונה) מתקרבת אלי. אני מחככת את גב כף ידי בחוטמה הלח, כמו פעם, ונזכרת בתצלום ישן, שוליו גזורים, של המלטה (העגל מגיח מאחוריה של אמו, בצד רפתן ודלי). של ציונה? אני לא שואלת.

עוברים בשכונות החדשות של הקיבוץ. הכל זר. מתווכחים על מיקום המכבסה הישנה. אין כאן  דבר משלנו, אמא אומרת. עוצרים בפתח בית העלמין הקטן. רוצים לרדת? אין צורך. גם כאן אנחנו לא מכירים איש, לבד מרוז'יק, אבא אומר. הם מחכים בזמן שאני מצלמת את הקבר ומבחינה בנדנדות בקצה השדה. מרוקנים את הקטטר של אבא סמוך לשער הנעול. למרכז המשק אי אפשר להיכנס עם מכונית. אני מצביעה על מבנה ישן: כאן היה החדר שלכם? אני זוכרת נכון? הם לא מזהים. רוצים לרדת? בית התינוקות שלי עוד שם, כנראה. נכנסתי אליו לפני כמה שנים. אין צורך. המוזיאון ההיסטורי של הקיבוץ נעול. לא חשוב, אנחנו לא נזכרים שם, אותנו מחקו. איך אתה יודע? מישהו אמר לי, לא זוכר מי. תרצו לרדת להליכה קצרה? אין צורך. עכשיו ממש אפשר להגיד שאין כאן שום דבר משלנו, אמא אומרת, כמה נהדרת המוזיקה.

 

רוּחַ בֹּקֶר

בִּפְאַת בֵּית הֶעָלְמִין

מֵנִיעַ זוּג נַדְנֵדוֹת

 

 

3 מחשבות על “הביתה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s