געגועים הביתה

פיטר ניוטון

געגועים הביתה

תרגם מאנגלית דרור בורשטיין

Contemporary Haibun 8(4), January 2013

♦

במשך עשר שנים גרתי ברחוב הסמוך לגן החיות של אטלנטה. זה מקור של ריגוש למבקרים רבים. אבל אחרי זמן-מה התחלתי לחשוב על המקום כעל בית כֶּלֶא לְחיות. בהתחלה זה היה כיף ללכת לאורך הקיר האחורי של מתחם הג'ירפות רק כדי לראות את הכלב מגיב למתקפת החייזרים. גם נהניתי מהקולות של הטווסים שעלו בלילה מהג'ונגל האקזוטי. הקולות גרמו לי לחוש שאני בחוברת ישנה של טרזן. אבל אף פעם לא הצלחתי להוציא את "הפנתר" של רילקה מהראש. תמיד היה משהו שהיה פוסע שָׁם. איך שהוא תופס את המהות של הפראיוּת. את הרצון הראשוני הזה לִחיות. את הכוח להמשיך לנוע. עכשיו עכשיו עכשיו – התקווה היחידה שֶׁחיה יודעת.

אֶמְצַע חֹרֶף

הַשְּׁאָגָה שֶׁל אַרְיֵה

בְּרַמְקוֹלִים