מי שם?

נוֹגַעַת בְּךָ

בְּעוֹדְךָ יָשֵׁן –

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים

(קרוליין גורליי)

…

מה שחסר בשיר עומד לצדו ומורגש לא פחות ממה שיש בו. כמו בפתיחת ספר ׳בראשית׳, לא פחות חשובה מהמילה 'בראשית' היא המילה שלא נאמרה לפני המילה הראשונה. במקרה המקראי העניין הוא מה ומי היה לפני ההתחלה. במקרה של השיר של קרוליין גורליי זה מי נוגעת. מי שם? במקור השיר פתוח עוד יותר. Touching יכול להיות נוגע, נוגעת ואף נוגעים. You יכול להיות מופנה אף לזכר ואף לרבים (למשל כתיאור של נגיעה בשני ילדים בעודם ישנים). התרגום ״מפיל״ אותך כמעט בלית ברירה לברירת המחדל שנובעת ממין המשוררת ומהידיעה שהיא נשואה לגבר.  

המקור פתוחיותרמהתרגום, אך גם באנגלית לא מופיעה ״אני״, I, לפני הנגיעה. ההחסרה הזאת יכולה להפוך את השיר גם לשיר על מישהי אחרת שנוגעת, או מישהו אחר. גם בעברית ׳נוגעת׳ אינו מוגדר. מי שם? מישהי אחרת? ואולי אור השמש? חתולה? העניין אינו להשלים את החסר ולפתור את זה, אלא לחוש את אפשרויות הנגיעה הרבות שהשיר פותח. מתוך ספציפיות של כרית אצבע הכול נפתח מאוד. 

יש בשיר שלוש שכבות של קיום ושל זמן. מגע רגעי; שינה שנמשכת אולי כבר כמה שעות; עונה – כנראה סתיו – הנמדדת בחודשים. אבל הדברים אחוזים זה בזה. השמש נוגעת בזווית אחרת באדמה והימים מתקצרים. ואולי מתוך תחושת העונה הזאת והמלנכוליה שלה באה השינה ובא המגע. מתוך התקצרות הימים עולה הרגש, שממנו בא הצורך במגע הזה. כוחו הדל של מגע מול שינה, מול עונה.

האם המגע נועד להעיר את הישן? לא נראה לי. היות שהשיר כה שקט, הוא לא עובד כשעון מעורר. הנגיעה של הייקו היא לרוב כזאת. לא כמו צפירת אזעקה. לא כמו אורלוגין. זה משהו יותר עדין. אפשר גם להמשיך לישון. גם לישון במובן של לחיות רדומים. אבל אולי הנגיעה תצליח איכשהו לחדור את שמיכת השינה ולהיכנס אל החלום. 

…

לדף הספר >>>