*

עֶרֶב אָרֹךְ

קָמָה מֵהַכִּסֵּא

לְהַדְלִיק נֵר

 

השיר של קרוליין גורליי, בתרגום לעברית, מתוך הספר החדש, הוא פשוט מכל פשוט. הוא יכול כמעט להיקרא כתרגיל בעברית קלה. והוא אכן כזה, במובן מסוים. אבל מדוע הוא מרגש אותי, שלא כמו תרגיל בעברית? איך אפשר להסביר את כוחו ליצור אווירה, ליצור דממה?

אולי החיבור בין המשך הארוך והפעולה הפתאומית. כמה ארוך הערב? האם למדוד אותו בשעות? האם הוא המשכו של הערב הקודם? מכל מקום, יש רצף. ואיננו יודעים אפילו אם יש מישהי שיושבת שם. הערב מתמשך. וכאילו אין אישה שם. רק בשורה השנייה היא מופיעה, קמה. יש פתאומיות בקימה הזאת, שהיא מצד אחד עדינה ביותר – שתי מילים פשוטות – ומצד שני כמעט מבהילה. אם ננסה לשחזר את התמונה, ישבה שם מישהי במשך, נאמר, שעה-שעתיים. החשיך עד שאי אפשר היה לראותה יושבת שם. ואז פתאום היא קמה. מה גרם לה לקום? הערב הארוך. נהיה חשוך. היא קמה להדליק נר. לא אור חשמל. נר. מי עוד קמה בימינו להדליק נר? מי עוד יושבת בדממה בערב ארוך?

השיר מוסר את הקימה. לא את הדלקת הנר. ישנה דממה, ישיבה, ואז תיאור של כוונה. שם השיר נגמר. אין סיבה להניח שהנר לא הודלק, אבל חשוב לראות שהשיר לא מתאר את האש ואת האור. הוא רומז על היותה. השיר עצמו הוא אור כזה. כמילים כתובות הוא "אור בקרוב". קורא יכול לממש אותו כאור, להצית את השיר.

הערב יורד. אש גדולה של הכוכב הקרוי שמש יורדת למטה. מול הירידה הזאת קמה אישה אחת. הנר אינו כוכב. אבל הוא הד-כוכב, תמצית אש. ואז אני מבין, שכשהנר יודלק, יתחיל תהליך הירידה, שוב: שלהבת הנר תרד ממש כמו השמש. אש הנר תעכב את שקיעת השמש בעוד כמה דקות, אבל עתידו של השיר הזה הוא שמש ששקעה ונר שכּבה. ואולי אישה שחזרה לשבת בכיסא שלה. אבל עד השקיעה, ועד כיבוי הנר, אפשר לראות בשיר הזה את שתי הלהבות ביחד. וזה הרבה כל כך.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s