כאן אני עומד בפני משימה שאינני יודע לעשותה. העובדה שהלכת ושמעת את אוושת עצי הדולב (או משק כנפי עורב ממריא, או ציפור מצייצת) היא אומנם עובדה. אבל המשפט המספר עליה, בעצם היותו משפט שלם ונחרץ, הוא עצמו עובדה כבדה מדי, עבה, ביחס לאווריריותו הדקה של הדבר. בכך הוא שגוי. האוושה הזאת חשובה באי-חשיבותה. גם אתה היית כמוה ברגע ההוא; חולף ודק ולא-חשוב. לספר עליך ברגע ההוא – הוא מעשה מוגזם ומסורבל. אם אפשר היה להצביע באמצעות המילים אל מה שקדם להן וּוִיתר עליהן – אזי זו היתה כוונתי.
(אריאל הירשפלד, מתוך "לך לך: מסה על הליכה, 'אודות', גליון 2)
–
רוּחַ עֶרֶב
זִיעַ בִּשְׂעָרִי
אִוְשַׁת עֲצֵי דֹּלֶב
ירח חסר: הייקו בעברית 