ציפור גן העדן

שׂדרה, כמה עצים, דשא, ממש לא "חיק הטבע", חצרות אחוריות בעיר, ובכל זאת, לפעמים, כשאני הולך עם הכלבה לאורך השדרה ואנו רואים עורבים, יונים, מאינות, דרורים, דררות צורחות בירוק, שחרור שר בצל, ובימים טובים חש אסיר תודה, שזכיתי לראות ציפורים חופשיות (ראיתי אתמול סרטון חורך של כמה שניות על מה שמעוללים לתרנגולות בלולים, אבל על זה איני יכול לכתוב כרגע) כה רבות בבת אחת, יום אחרי יום. ודאי יש ג'ונגלים הומי ציפורים ססגוניות וארוכות נוצה שבהם הדרורים והעורבים הן הציפורים הנדירות, והן הנקראות שם ציפורי גן העדן. ואפשר לדמיין נער מאחד השבטים הנידחים מעיין כל חייו בספר על הציפור האפורה-שחורה, הלא היא העורב, והוא מצייר אותה לעצמו, וחולם עליה, וכותב שירי עורבים בלשונו, שהוא אחד מאחרוני דובריה, וכותב שירי דרורים. ולימים, מכוח הזדמנות שלא תיאמן הוא יגיע לכאן, לתל אביב, הוא יהיה כבר ישיש מופלג, והוא יתיישב על ספסל בשדרה, ובעיניו החלשות הצלולות יתבונן באחת מן הציפורים הנדירות של ילדותו, רוכנת על חטיף עטוף נייר מבריק, כתום, הופכת את האריזה, ומחלצת את ארוחתה לרגליו.

עָף גַּם בַּאֲוִיר

שֶׁבְּתוֹךְ הַצַּמֶּרֶת

דְּרוֹר בְּשַׁבָּת